השר לשעבר ואיש הליכוד יובל שטייניץ היה סטודנט לפילוסופיה כאשר השתתף בהפגנת "שלום עכשיו" בשנת 1983 בירושלים, הפגנה שהסתיימה ברצח פעיל השמאל אמיל גרינצווייג ז''ל.
שטייניץ, כיום מרצה באוניברסיטת רייכמן, סיפר בראיון למוסף לשבת של ידיעות אחרונות: ''עד היום יש לי רסיסים ברגל שמאל מאותה הפגנה. אז הזדהיתי עם שלום עכשיו, עם הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, והמחשבה שאם רק נעשה פשרות מול הפלסטינים נזכה לשקט, שלווה ושיתוף פעולה. הייתי סטודנט צעיר והזדהיתי עם התזה, שהתבררה כפנטזיה, שאם רק נפסיק את הכיבוש לא יהיו טרור הסתה ושנאה.
''ב־92' אפילו הצבעתי לרבין. חשבתי שעושים את הדבר הנכון בהסכמי אוסלו. רק שנתיים אחרי כן התחלתי להכיר בכך שזה לא הסכמי שלום, אלא הסתה וטרור והברחות נשק מאיראן. אחרי הסכמי אוסלו התפכחתי סופית".
לשאלה מה הוא זוכר מאותה הפגנה השיב שטייניץ: "את האלימות. לאורך כל הדרך היה ניסיון לפגוע. מפגינים ירקו, קיללו, זרקו אבנים. אחר כך, כשעברתי ימינה, ספגתי את זה מהצד השני. אני חושב שבעת הצילום הייתי דווקא במאסף, בשורה האחרונה או באחת האחרונות. בסוף הערב ביקשו מתנדבים שיעזרו לנקות את השטח, ולאסוף את השלטים, ולפי הרסיסים אני מניח שאמיל היה לידי באותו רגע, כי טווח פגיעה של רימון לא עולה על 7־8 מטרים. זו לא פצצה.
''הכרתי אותו שטחית ביותר מהפעילות בתא הירושלמי'', סיפר שטייניץ על גרינצווייג. ''בתקופה מסוימת השתתפתי באסיפות שהיו לפני הפגנות באיזה מרתף בבקעה. הדיונים היו איך להפגין והאם לאפשר לנציגי התנועות הקיצוניות כמו 'יש גבול' להרים שלטים בהפגנות ולתפוס טרמפ על ההפגנות".
הנוכחות בשמאל עזרה לשטייניץ להבין שיש אנשים טובים בשני הצדדים, ''בקלות עושים דה לגיטימציה מכל הצדדים. זה תמיד נתן לי את היתרון לזכור שגם אנשים בצד השני כוונתם טובה ופטריוטית. כשעברתי לימין היו כאלו באקדמיה שניסו להרחיק אותי כי הפכתי לתומך ליכוד ונתניהו. האווירה הייתה קשה, בעיקר אחרי רצח רבין".
לשאלה האם הוא הולך להפגנות כיום השיב שטייניץ: "לא. רק לעצרות פוליטיות. לצערי יש אלימות, אבל לדעתי, בניגוד למה שחושבים, הרמה ירדה בהשוואה לשנות השמונים של המאה הקודמת. כך אני מתרשם".