בגיל 95 הלכה לעולמה לוחמת הלח"י חיה (יעל) בן דב, רעייתו של הלוחם שבתי בן דב. עם ההוגה והעורך יהודה עציון שוחחנו על דמותה כמי שהכיר אותה עוד מילדותו המוקדמת כאשר נישאה בנישואיה הראשונים לדודו ובהמשך נישאה לשבתי בן דב שאת כתבי הגותו ערך עציון
"אני חייב לה תודה ענקית על שנתנה לי רשות להתיישב על כסאו של שבתי ז"ל אחרי שהוא נפטר, לפתוח את המגירות הכבדות של שולחן הכתיבה ולהתוודע לכתביו הרבים. ברוך ה', יצאו לאור ארבעת כתבי כתביו ההגותיים ברשותה ועידודה", פותח עציון ומספר על ההיסטוריה הקדומה יותר שלו בקשר עם יעל:
"הקשר עם יעל הולך אחורה לשנות ילדותי המוקדמת. היא הייתה נשואה לדודי במשך שנה. הוא היה איש לח"י, נולדה להם בת שרה 'שורקה' שטרן, בת דודתי היקרה, אישה מופלאה ורבת פעלים. אחר כך הם נפרדו והיא נישאה לשבתי בן דב".
עציון מספר על יעל כ"אישה שהיא אש להבה כל ימיה. כבר כנערה צעירה היא מגיעה לתנועת הנוער 'ברית חשמונאי' בירושלים, ומשם הדרך קצרה לגיוס ללח"י. היא הייתה מדריכה של נער בשם אלכסנדר רובוביץ' שנחטף עונה ונרצח בידי הבריטים. ידוע אפילו על ידי מי, שוטר שנשפט על כך וכמובן יצא ללא עונש. גופתו של אלכסנדר לא התגלתה עד היום. הוא כנראה נרצח באזור ואדי קלט והיא לקחה את זה קשה ללב ודיברה על הנער היקר הזה שהיה חניך שלה כל חייה".
"מעבר לכך היא הייתה שותפה לפעילויות הלח"י. היא לא נעצרה. היא התפרסמה בעיקר בניסיון התנקשות שלא צלח בגנרל ברקר (מפקד החיילים הבריטיים בארץ ישראל שהורה על מדיניות הענשה קשה כלפי יהודי הארץ. ש.כ.) הניסיון היה מבוסס עליה. כמטפלת היא דחפה עגלת ילדים עם בובה ומטען נפץ גדול אבל דברים לא הסתדרו, והיו עוד פעולות רבות אבל העיקר היה הלהט והשכנוע העמוק ששבו היא שכנעה כל בן שיח שלה בהכרח להילחם בשלטון הזר. כשקמה המדינה תמיד היא רצתה יותר ועליה כלפי מעלה בהיבט הגאווה הלאומית והביטחון בצדקת דרכנו וחד משמעיות במלחמה באויב ובמי שמפריע לעם ישראל. היא נתנה תוכחות לכולם, גם ליריבים וגם לחברים וגם לי. בכל ביקור היא דרשה ושאלה למה לא עושים מספיק, רצתה יותר חד משמעיות. הייתה לה ביקורת על המנהיגים. זו הייתה יעל וכשהיא נפטרה ובירכו 'ברוך דין האמת' אמרתי ש'היא הייתה דיינת אמת כל חייה'. קשה למצוא אנרגיות כאלה".
עציון מספר על ההרצאות וההדרכות שהעבירה יעל במוזיאון לוחמי המחתרות במגרש הרוסים "והכל מכל הלב ומכל הנשמה וכל האנרגיות האפשריות. אי אפשר היה לכבות אותה". השיח של יעל ז"ל היה חי ותוסס, כזה שהצליח לגעת בקהלים רבים. "היא הייתה מאוד מוכשרת, ידעה לדבר עם ילדי בית ספר, חזרו אליה אחרי שנים ואמרו שהם זוכרים את ההרצאה כילדים וחוזרים כבוגרים או כותבי תואר וכו' וראיינו אותה שוב ושוב. היא הסתובבה בישובים לא מעט, באולפנות, ביחידות צבא ועוד ובכל מקום אספה מעריצים, קיבלה כמה וכמה תעודות הוקרה ומגינים מיחידות צבאיות על 'הערב הבלתי נשכח'. רואים את היבול שקצרה בחייה. הייתה גם יקירת ירושלים".
יעל, אומר עציון "פחות כתבה בצורה ישירה, אבל יש הרבה ראיונות וידאו שלה. יש גם ספר שבאופן פרדוקסאלי נקרא 'עליהן לא כתבו' על נשות הלח"י ושם יש פרק עליה, כך שהיא תרמה את סיפור ואת התובנות שלה והם עלו על הכתב גם אם לא באופן אישי".
את חלקת הקבר שלה קנתה יעל בהר הזיתים אל מול מקום המקדש. "זה היה חשוב לה ויהי רצון שהחזון הלהט והדבקות במטרה ובמשימה להעלות את עם ישראל אל דרך המלך יתקדם".
יעל בן דב ז"ל מספרת את סיפורה באירוע תרבות של תנועת 'נשים בירוק' בשדמה שבגוש עציון (תשע"ג):