אחת ההבטחות הגדולות של חברי הקואליציה הנוכחית בימים שקדמו לבחירות הייתה הסדרת ההתיישבות באביתר. כדי לדעת אם אכן קורה שם משהו שוחחנו עם דניאלה וייס, מראשי נחלה.
"אחת הבשורות היא שנושא אביתר מופיע עם המילה לאלתר בהסכם הקואליציוני", אומרת וייס ומספרת כי "פעילי השטח דחקו בנו להיכנס לאלתר, אבל אמרנו שמקובל לתת מאה ימי חסד. מדובר ב-53 משפחות ששמרו על קשר הדוק לפחות אחת לשלושה שבועות וכעת הם לוחצים להיכנס ואנחנו כהנהלת 'נחלה' אמרנו שהממשלה כתבה זאת בהסכם ושנתניהו הבטיח ש'גנץ הבטיח ואנחנו נממש', אז נלך בדרך המלך".
למרות הרצון להמתין בנחת לתוצאות חיוביות מביעה דניאלה וייס מה שנראה כראשיתה של אכזבה מסויימת: "ככל שעובר הזמן אנחנו רואים שיש חולשות שונות בנושא. המינהל האזרחי שציפינו שהוא יבוטל ונהיה כשאר האזרחים, לא מבוטל ואנחנו נוכחים לדעת שיש קשיים. יש מדיניות שדומה לתקופות קודמות שנתניהו היה ראש ממשלה עם רגישות יתר ללחץ האמריקאי. ג'ק סליבן היה כאן, ואז עצרו תכנון של שכונה בירושלים, מדברים על האטה בהתיישבות שהיא לא ממש הקפאה וזה היחס הכללי להתיישבות".
"כך הבנו שהתפיסה של הכניעה ללחצים האמריקאים משתלטת, ולכן אנחנו חייבים את אביתר שהפך לסמל אחרי שהיה ישוב שוקק עם גני ילדים בית מדרש ועוד. מאז הקמת הממשלה ראינו שיש גרירת רגליים והחלטנו בהנהלת 'נחלה' בהשתתפות נציגי המשפחות שבמידה ויהיה עיכוב בכניסה לאביתר נקיים ליל סדר של אלפיים איש באביתר. כבר כעת רשומים כחמש מאות עוד לפני הרשמה. לאותו ליל סדר נרשמו גם שרים, בינתיים אני משאירה להם להחליט מתי לדווח על כך", אומרת וייס.
מנגד, רואה וייס את גרירת הרגליים כעילה לתנופת פעילות ציבורית הדורשת את השיבה לאביתר: "ראיתי שיש תהליך שהוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, שראשיה ויועציה של המדינה כפופים לתכתיבים של גורמי חוץ, במיוחד אמריקאי וגם האירופאי. הרי את חאן אל אחמר לא מפנים בגלל התחייבות של בנט לאנגלה מרקל שלא יהיה פינוי, ולכן מול לחצים מבחוץ יהיו לחצים מבפנים".
"בממשלה הקודמת היו לנו פגישות עם בני גנץ שהבטיח לרב דרוקמן זצ"ל שהנה הוא הולך לאפשר לנו להיכנס. הרב דרוקמן גם שאל אותי איך אני מסבירה את זה שהוא מבטיח ולא מקיים. לא הייתה לי תשובה, גם לא בראיונות התכופים בערוץ 7, כי לא סביר בעיניי ששר ביטחון מפר הבטחה לרב בכיר כל כך", אומרת דניאלה.
על ההיערכות למבצע ליל הסדר באביתר היא מספרת: "אנחנו נערכים בהיקף גדול עם משמעות עצומה של אלפים שיודעים שאת ליל הסדר הם יעשו בתוך אביתר. אנחנו עובדים על כך באינטנסיביות". ומה יהיה ביום שאחרי פסח? הפעילים ירדו ויחזרו לבתים? "אני משווה את זה לסבסטיה. הייתי אז עירונית שבאה לצעוד. הרב חנן פורת שאל אותי לכמה זמן באת. אמרתי לו שבאתי לנצח. לימים הוא סיפר על העירונית הזו שצעדה שם ואמרה שהיא באה לנצח, מה שהבהיר לו עצמו שבאנו כדי להישאר לנצח. גם כאן, מליל הסדר הזה לא נרד. אנחנו באים כדי להישאר".
"אנחנו רוצים שינוי מהותי במדיניות של ממשלת ימין לקראת ארץ ישראל. לא רק להגדיל קצת את הישובים הקיימים. נקים ישובים חדשים, נגאל קרקעות ונלך על ארץ ישראל בגדול. כדי שזה יקרה נצטרך לעזור לממשלת ישראל להתמודד עם לחצי העולם שמתחזקים ככל שאנחנו מתחזקים. היום יש ממשלת ימין מלא מלא והלחצים גוברים, ולכן אנחנו צריכים להגביר את לחצי הנגד בעיקר ביצירת השמחה של בניין ארץ ישראל".
עוד מוסיפה דניאלה וייס ואומרת כי "מה שהדאיג אותי לאורך כל הדרך הוא באיזו מידה תהיה בדור ההמשך התלהבות להתמודד עם הקשיים, וכאן יש נקודת מפתח, כי ככל שעוברים הדורות ההתלהבות הולכת וגדלה. כשהקב"ה נותן כזו ברכה, צריך רק להיענות לה".