אחד מאוספי הלבוש החשובים של בני קהילות יהודיות מרחבי העולם, נמצא במוזיאון ישראל, ירושלים, וכולל למעלה מ- 10,000 פריטי לבוש, רובם מהמאות ה-19 וה-20, התערוכה החדשה: "לבוש לנצח: גלגולם של תכריכים בתרבות היהודית", שופכת אור על קבוצת פריטי לבוש שכמעט ולא זוכה להתייחסות, ומעניקה להם את קדמת הבמה.
תכריכים הם הבגדים בהם מלבישים את הנפטרים ואשר איתם קוברים אותם. כבר מימי חז"ל מקובל לקבור את המת בלבוש מיוחד, הם התכריכים. לא רבים יודעים שבקהילות מסוימות בעבר וגם היום, מכינים תכריכים בעודם בחיים ואף נוהגים ללבוש אותם כסגולה לאריכות ימים. בקהילות בגרמניה ובמרוקו הוכנו התכריכים כחלק מהנדוניה, ובבוכרה, בכורדיסטן ובאיזמיר הייתה מקובלת "חגיגת תכריכים" בהגיע אדם לגיל מבוגר, חגיגה שמחה שלוותה בשירה ובניגונים.
לדברי האוצרת, אפרת אסף-שפירא, "ניתן לראות בתערוכה קיטל לבן ששימש את החתן ביום חתונתו, אותו בגד ליווה אותו במהלך חייו בחגים ואירועים שונים ולבסוף עטף אותו גם במותו כחלק מתכריכיו. באמצעות התכריכים מתגלה לנו לעיתים היסטוריית הלבוש בתקופה בה נוצרו התכריכים וכן משתקפות מסורות עבר שנשתמרו, כך לדוגמא פריט דמוי "טלית קטן" בתכריכי נשים המשמר כנראה מסורת לבוש של נשים מאזור גרמניה בימי הביניים אשר עטו "טלית קטן".
באמצעות התכריכים המוצגים עולה הדיאלוג המתמיד הקיים בין החיים והמוות, בין העצב והשמחה.
בין הנושאים בהם תעסוק התערוכה: ממה מורכבת מערכת תכריכים? מה הם צבעי התכריכים? מי מופקד על הכנת התכריכים ומתי מכינים אותם? מה בין בגדי המתים לבגדי החיים? וכיצד מן הצד האחד משקפים ומשמרים התכריכים מסורות לבוש מן העבר, ומן הצד השני קיימות פרשנויות חדשות ואף אמנותיות לתכריכים.
עוד בתערוכה: תכריכים עכשוויים פרי יצירתה של זיויה קיי, המשלבים חוויות חיים שונות, ביוגרפיות ורגשות וספוגים בהם רעיונות מתפיסת המוות ביהדות ובתרבויות אחרות.
מסע שבו הדוגמאות יפרסו לאיטן את התשובות לשאלות אלה ואחרות, ואולי כשתצאו מן התערוכה תהרהרו עוד בתפיסה שרואה במוות, ובכלל זה בתכריכים, המשך טבעי של החיים.