תנועת בני עקיבא - כור ההיתוך של החברה הישראלית

אמירתה של חה"כ מירב בן ארי על כי "נזרקה מבני עקיבא כי לא הייתה בצבע הנכון" מנותקת מהמציאות וחסרת כל אחיזה ובסיס.

גם התבטאותה כנגד "האשכנזים הפריווילגיים שנותנים טיפים על קיפוח, בעוד שאינם רוצים לדעת מה סבא וסבתא שלה עברו כשהם הגיעו לארץ מלוב" אין לה מקום וראוי היה שלא תאמר, ובכלל די עם הטענות חסרות השחר על קיפוח ואפליה.

כחבר בארגון הבוגרים וידידי בני עקיבא, כמי שהיה חניך ומדריך בבני עקיבא, כמי שזכה להכיר את רעייתי בבני עקיבא, וכמי שכל ילדיי זכו להיות חניכים ומדריכים בבני עקיבא, אומר לך חה"כ בן ארי כי: "מיטב הנוער בישראל מכל העדות ומכל הגוונים נמצא בבני עקיבא".

ומיטב הנוער הזה כלל אז, וכולל היום את בני כל העדות מכל העמים ומכל הגלויות. בני עקיבא קולטת עלייה כחלק מאתגרי החינוך והעשייה שלה אז והיום.

כך ניתן לראות את "סניפי העדה" הנמצאים בשכונות של העדה האתיופית, את "פרויקט השחר" שמפתח מנהיגות בקרב הנוער בקהילות ביתא ישראל, ואת "שבטי אחידן" במרכזי הקליטה כמו גם את "פרויקט יחדיו" למנהיגות נוער דובר רוסית.

חניכי בני עקיבא יוצאים במסגרת של"פ לערי הפריפריה ושכונות המצוקה. "שבטי נחשון" יוצאים לפעילות הגשמה בעשייה חברתית ולימוד כל אלה בנוסף על עשרות גרעיני הש"ש בכל רחבי הארץ. נוסיף לכך את "שבטי יובל" המדהימים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, דתיים ושאינם דתיים.

אז על איזה צבע ועל איזה קיפוח את מדברת חברת הכנסת בן ארי? על איזו פריווילגיה לאשכנזים מדברת חה"כ בן ארי כשהיא מנסה לתאר מה עבר על סבה וסבתה שבאו מלוב?

אז אולי גם אני אדבר על הוריי "המקופחים" שהגיעו מאירופה.

אולי נספר על אבי יהודה לקס ז"ל שברח מאימי הנאצים עם תחילת המלחמה, הצטרף לתנועת המזרחי (כן, בני עקיבא של פעם) העפיל לארץ ב - 1940 יחד עם ארוסתו. נתפס על ידי הבריטים והועלה על האונייה פטרייה אשר פוצצה אל מול נמל חיפה .

אולי נספר על איך שקפץ למים אחרי שנכלא בבטן האונייה וניצל מטביעה בעוד שארוסתו טבעה למוות. נספר כיצד נתפס על ידי הבריטים כשלגופו מכנסיים קצרים בלבד ונכלא במשך 11 חודש במחנה המעצר עתלית.

כן, חה"כ בן ארי, אבי עלה לחופי ארץ ישראל כשעל גופו מכנסיים קצרים בלבד (!) אחרי שאיבד את ארוסתו, ומיד נכלא במחנה מעצר עתלית למשך 11 חודש.

הוא מעולם לא התלונן על כך ומעולם לא טען שהוא קופח.

הוא המשיך הלאה אחרי שהשתחרר מעתלית. היה ממקימי מושב הזורעים ומושב חמ"ד, הצטרף להגנה, לאחר מכן לחם במלחמת השחרור וזכה להיות ממשחררי אילת. אז די לספר על "מה עבר על סבא שלי". די עם טענות הקיפוח.

ונמשיך קצת לספר על אימי, חנה לקס ז"ל. ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ בו נשרפו הוריה, אחיה ואחיותיה, סבים וסבתות, דודים ודודות.

מאושוויץ היא יצאה לצעדת המוות, ברעב ובקור שלא ניתן לדמיין. לאחר שהסתיימה המלחמה היא נדדה שנתיים באירופה ללא בית ומשפחה, עד שהצטרפה לתנועת המזרחי בנות, (כן, בני עקיבא של פעם) וניסתה להעפיל לארץ.

בפעם הראשונה היא יצאה עם אוניית המעפילים "שבתאי לודז'ינסקי" שנפער בה חור ובשל כך נאלצה לחזור לאירופה, ובפעם השנייה העפילה לארץ עם האונייה "חיים ארלוזורוב" בפיקודו של לובה אליאב.

אוניית המעפילים נתפסה על ידי הבריטים, וכל המעפילים, ואמי בתוכם, הוגלו למחנה המעצר בקפריסין לתקופה של שנה.

רק חודשיים לפני הקמת המדינה, במרץ 1948, הגיעה אימי לישראל כשעל גופה רק שמלה עשויה מבד של וילון (!). הא ותו לא!!.

גם היא לא התלוננה על קיפוח. היא המשיכה הלאה. היא התחילה מיד לעבוד בביח"ר לנשק ולאחר מלחמת השחרור הקימה משפחה לתפארת .

אז חה"כ בן-ארי, די לספר על "מה עבר על סבתא שלי" די עם טענות הקיפוח! לבני עקיבא יש זכויות רבות של חיבור ואיחוד של כל חלקי עם ישראל ללא כל הבדל של עדה, צבע או מגדר.

ולאשכנזים, אין כל פריוולגיות על פני כל אחד אחר שעלה לארץ, מכל מקום אחר בעולם, מתוך כמיהה ורצון לשוב אל ארץ אבותינו ולהיות שותף בבנייתה, על אף הקשיים וההתמודדויות הרבות שיש לנו בה לכל אורך שנות קיומנו.

הכותב הינו חבר ארגון הבוגרים וידידי תנועת בני עקיבא