לבית הדין 'לכתחילה' בראשות הרב אריאל בראלי הוגשה תביעה נגד קרן לפיתוח לתשלום של 10,000 שקלים בגין עיצוב מתקן אומנותי.
הקרן קיבלה תרומה ייעודית לטובת הקמת גן משחקים אומנותי, היא פנתה לאומן מתכת והזמינה סקיצה. דובר על עיצוב וליווי של הפרויקט עד לסיומו, לא נחתם חוזה מסודר אבל דובר על כך שהתרומה היא 80,000 שקלים.
האומן הציע דגם מסוים בדמות דג המזכיר את סיפורו של יונה. הקרן לפיתוח נענתה בחיוב ובעקבות כך התובע המשיך בעבודה – יצר קשר עם מהנדס ומכון התקנים. הדגם הסופי הוצג בחגיגיות כאשר הגיעה התורם למקום המיועד לגן השעשועים. מאז נוצר נתק בין הקרן לאומן, האומן לא קיבל תשובה ברורה היכן הדברים עומדים. הוא נענה בתשובות כלליות בהם נאמר כי ישנם עיכובים שונים, לבסוף קיבל מכתב מהקרן שהיא חוזרת בה מהתכנון המקורי ועברת להקמת גן עם מתקנים ספורטיביים.
התובע אומר שהשתמשו בו רק על מנת להשיג כסף מהתורם ולאחר מכן כשכבר לא היה צורך בו, ביטלו הכול. לטענתו כנראה השתמשו בסקיצות האומנותיות שלו לגיוס כספים בחו"ל ולכן התעכבו בהשבתן. הוא הוסיף כי אם היו אומרים לו לפני חצי שנה שכל הפרויקט נתון בספק, הוא היה מתייחס אליו בהתאם, ולא היה דוחה פרויקטים אחרים.
הקרן מצידה טוענת שהיא באמת תכננה להקים גן אומנותי והכסף המיועד לכך אכן היה בידיה אלא באופן מפתיע התורם התערב וביקש להעדיף מתקני ספורט. "הדבר אינו תלוי בקרן והיא חייבת לקבל את דעתו של התורם", הובהר. עוד הסבירה הנתבעת כי בסוג עבודות אלו ידוע שיש סיכון שלבסוף ייקחו איש מקצוע אחר.
הקרן הציגה מקרים נוספים בהם היו הצעות שונות ומתוכם נבחר רק דגם אחד ולשאר נותני ההצעות לא שולם דבר. כמו כן, מנהל הקרן הכחיש כל שימוש לטובת גיוס כספים בסקיצות של האומן בחוץ לארץ.
התובע דרש תשלום ואת קבלת הסקיצות בחזרה.
בית הדין בירר את השאלה מה מעמד ההתקשרות בין הצדדים, הסכם עבודה או רק הצעת מחיר. לאחר שמיעת הצדדים קיבל בית הדין את טענתו של התובע שאכן רוח הדברים הייתה להצעת עבודה וברגע שהתחיל בכך הרי מבחינת ההלכה הדבר שקול לחתימת חוזה.
"כנראה שנציג הקרן חשב שהדברים אינם מחייבים ואכן זה מה שמצטייר מצורת העבודה של הקרן, אולם כל זה בבחינת 'דברים שבלב' שאינם דברים, לאומן נאמר שהוא ילווה את הפרויקט ללא הסתייגויות", קבע בית הדין.
הוא החליט כי הקרן מחויעבת לשלם לאומן את שכרו ברגע שהחל בעבודה (על פי דברי הש"ך חושן משפט של"ג ס"ק י"ד, שגם קבלן קונה את שכרו בתחילת עבודה). אומנם לא סוכם מראש על גובה השכר, לכן הולכים לפי התשלום המקובל באותו תחום בהתאם לכלל ההלכתי "הכל כמנהג המדינה" (חושן משפט סימן של"א).
לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע קבע בית הדין את שכרו של האומן על סך 5,000 שקלים. כמן כן נקבע כי הסקיצות יוחזרו אל האומן בהאם למנהג המקובל של זכויות יוצרים לעבודות שלא יצאו אל הפועל.