תחקיר שפורסם בערוץ 13 חשף את העולם המוסתר ואולי האפל של עולם התחרויות הבינלאומיות בענף ההתעמלות האמנותית, מעטפות כסף ומתנות הועברו לכאורה לשופטים ושופטות על מנת להבטיח ציונים גבוהים ומדליות למתעמלות, תופעה שלטענת התחקיר לא מאפיינות רק את ישראל, אלא מהווה נורמה עולמית.
מי שחקר את תופעת המשחקים המכורים בספורט הוא הקרימינולוג ד"ר עופר מוכתר, מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. שוחחנו אתו על ההיסטוריה של התופעה והוא לקח אותנו אל ההיסטוריה הרחוקה של הספורט, ומסתבר שגם שם הדברים לא היו בהכרח כשרים.
ד"ר מוכתר מציין בפתח דבריו את חשיבות היוקרה והתהילה הנכרכים באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת אליפות העולם והאולימפיאדה. היוקרה והתהילה ניתנים לא רק לספורטאים, אלא גם ללאומים ולמדינות שמאחוריהם, ובשל כך "לצערינו, כמעט משחר ההיסטוריה יש ניסיונות כאלה ואחרים בכמעט כל ענף לשחק מעט בכללים ולהטות את הדברים. זכייה של מדינה באירוע שיא יכולה לשרת פוליטיקאים, אישי ציבור ומדיניות ולכן יש בכך הרבה יותר מאשר רק משחק".
"מכיוון שיודעים עד כמה האירועים האלה משמעותיים, כמה שיח יהיה אחריהם ואיזה רייטינג יהיה בעולם כולו, ואירוע כמו מונדיאל ואולימפיאדה מושכים רייטינג עצום וההתייחסות העולמית מתמקדת בנקודת זמן הזו בהם, ולכן ניתן להשתמש במשחקים ככלי להציג תדמית אחרת, נקייה יותר, ולכן זה לא רק לשחק בתוצאות, אלא עצם הבחירה במדינה מסוימת כמארחת פתוחה להמון המון שיקולים זרים שמעורבים בהחלטה", אומר מוכתר.
דוגמא מעניינת לשיח בין ענייניות לחוסר ענייניות בשאלת האירוח של משחקים ניתן למצוא במונדיאל שיקרה בעוד כ-7 שנים, מונדיאל שיציין מלאת מאה שנה למונדיאל הראשון. "שם עולה שאלה גדולה. רוצים שהאירוע יתקיים בדרום אמריקה, כמו שהיה במונדיאל הראשון, ואולי אפילו שהאירוע יתקיים באותו איצטדיון באירוח משותף של ארגנטינה ואורוגוואי, אבל מצד שני עומדת על הפרק הצעה לקיים את המשחקים בערב הסעודית שהיא לא מדינת כדורגל קלאסית. כהכנה לכך רונאלדו משחק בליגה הסעודית, קרנו של הענף אצלם עולה על מנת להפוך את הבחירה בערב הסעודית לבחירה מושכלת". כך למעשה הענייניות שלכאורה אמורה הייתה להוביל לאירוח באצטדיון ההיסטורי בדרום אמריקה, צפויה להידחק הצידה לטובת הכסף הגדול שמציעה סעודיה.
ומה באשר לתופעת מכירת המשחקים? "מכירת משחקים היא כשכסף עובר מיד ליד, אבל רעיון טובות ההנאה מתחיל משחר ההיסטוריה. רואים את זה כבר באולימפיאדות של העת העתיקה. היה מנהג שספורטאי שנתפס כמי שסרח והיה שותף למשהו פסול, היו מעמידים בעיר המוצא שלו פסל שלו ומתחתיו כתבו שזה האדם שלקח חלק בזיהום טוהר המידות של הספורט. סוג של שיימינג דאז". בהיסטוריה הרחוקה לא דובר בהעברת כסף במעטפות אלא בעסקה שבה 'אתה תעשה משהו למען הכפר שלנו ואז הכפר שלך יקבל משהו'.
עוד הוא מזכיר ענפים כמו החלקה על הקרח, ענפים שההכרעה בהם היא לפי חוות דעתם של שופטים ולכן קל לפתות אותם במתן משהו.
על שיבושי תוצאות ספורט מציין ד"ר מוכתר את תקופת המלחמה הקרה שבה "הייתה חלוקה ברורה ששופטים מהגוש המזרחי נותנים ציון נמוך לספורטאים מהמערב ולהיפך. מחליקה אמריקאית ידעה שאם בצוות השיפוט יש שופטת מהגוש המזרחי היא תקבל ממנה ציון נמוך". למעשה ניתן לומר שהדבר כמעט טבעי בסוג כזה של ענפי ספורט שכן "שופט מגיע מעסקונה המגובה פוליטית, ואם מגיע נשיא המדינה או שר הספורט שאומר שהמדינה נמצאת בסיטואציה של סכסוך עם מדינה מסוימת, ברור שהניקוד לספורטאי מהמדינה הזו יהיה נמוך יותר. זו הסיבה שניסו לקחת פריבילגיות מסוימות מידיהם של השופטים".
עם זאת מוכתר מציין כי "ברוב המקרים מה שמכריע הוא הביצוע, ואין לנו צורך להטיל ספק בספורטאים שלנו שעושים את זה ביושר ובאופן הטוב ביותר, אבל אנחנו מבינים איך הדברים מתנהלים מאחורי הקלעים. בעבר ידעת מראש את הסיכוי לפי הרכב השופטים. היום זה השתנה מאוד, ובכל זאת בעולם של עשיריות נקודה מתברר שמאחורי הקלעים יש תעשייה שלמה שאנחנו לא יודעים עליה מספיק ונדרשת בה שקיפות מאוד גדולה ומוסר מאוד גדול".
ד"ר מוכתר מציין כי בעבר היו לא מעט תחקירים עיתונאיים סביב התופעה במדינות שונות סביב העולם, ולא פעם היו גורמים שלחצו והביאו לגניזתם של תחקירים שכאלה.