לכאורה במקום ארבע פרשיות העוסקות במלאכת המשכן, היה די במפרט טכני די קצר, אלא שבין השיטים, תרתי משמע, מלמדת אותנו התורה, לא תב"ע, כי אם תב"א, תכנית בנין אדם, ככתוב: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם', בתוככי ישראל, וכדי להגיע ליעד נשגב זה, יש לנהוג על פי הנלמד בפרשתנו, בין השיטים, כמו בנקודות הבאות. פרשת תרומה, בניין המשכן, באה בסמיכות לפרשיות מתן-תורה ומשפטים, אומר בעל 'מקור ברוך', הרב ברוך אפשטיין, ללמדך שלתרומה יש ערך רק אם ממונו של התורם נעשה במשפט... וכך לצד בית המקדש עמדה לשכת הסנהדרין, בית הדין הגדול, עם שבעים ואחד דינים, וכאשר 'יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט . .. וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ'. שתי רשויות, שתיהן מקרבות את ישראל לאביהם שבשמים, אך אין מלכות אחת נוגעת בחברתה. האחת לכהנים בעבודתם בהשכנת השכינה בישראל בתפילה, בקרבנות עולה ושלמים, להתעלות נפשות ישראל ולכפרה על עוונותיהם. והשנייה, הסנהדרין, הדיינים, המדריכים את ישראל ופוסקים מהי דרך ה' ומה רצונו יתברך. אף הסנהדרין תפקידה להשכין שכינה בישראל, כפי שכותב השולחן ערוך : ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צווארו, וכאילו גיהינום פתוח לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי הוא עתיד להיפרע ממנו אם נוטה מקו הדין. וכל דיין שאינו דן דין אמת, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין, הקב"ה נוטל ממנו נפשות. וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת, כאילו תיקן כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל. 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים... מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר' עם ישראל . נתבעים ונותנים גם בחטא העגל וגם בכפרתו בעשיית המשכן. אומר הירושלמי בתחילת מסכת שקלים: אמר רבי בא-בר-אחא אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זו - נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים למשכן ונותנים. טבעה של האומה הישראלית להתנדב ולתת, אך על הסנהדרין להשגיח שהכספים יהיו כשרים למטרה כשרה. זכורני שאחד מרבותיי נסע לחו"ל לאסוף תרומות לישיבה שמצבה הכספי היה בכי רע, והציעו לו תרומה גדולה ומפתה, אך אחר בירור שעשה, התברר לו שהיה זה מכספי מאפיה... הרב חזר ארצה כלעומת שבה, אך למדנו שיעור גדול השווה כסף רב. אין לבנות על יסודות רקובים, ובפרט אין לחנך על אדנים מזוייפים. כך גם במשכן, האדנים, הבסיסים האיתנים שעליהם העמידו עצי שיטה עומדים, היו אדני כסף ונחושת, שהמקור הכספי שלהם לא היה בהתנדבות, אלא ממחצית השקל, שכל נפש נתבע לתת באופן שווה, ולא אחד המרבה ואחד הממעיט. וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה... . בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים . וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן . ... הבסיס של המשכן חייב להיות כזה המאחד את כלל ישראל החונה סביבו לשבטיו, ולכן עליו להיות אחיד ושווה לכל נפש על אדני הקודש. על אדנים שכאלה ניתן להעמיד באופן יציב, עצי שיטים עומדים, כדרך גדילתם, אך אלה התנדנדו, והיה צורך לאחדם ולחזקם על ידי בריח תיכון העובר מן הקצה עד הקצה. כדי שהבריח יתעקל מסביב המשכן היה צורך בנס, ואכן לאחדות צריך נס, ולא נס חד פעמי אלא נס מתמשך. בכל פעם שפרקו את המשכן יכלו בנקל להוציא את הבריח התיכון ומשהרכיבו את המשכן שוב הסתובב סביב כל המשכן. ואכן, בכל עת שעצי השיטים של האומה הישראלית לשבטיה מתנדנדים, זה בכה וזה בכה, יש צורך בנס הבריח התיכון שיעבור מן הקצה אל הקצה וידע שוב לחזקם ולאחדם, מבלי שהתנדנדו יתר על המידה... ובשביל לאחד צריך שהבריח ידע להתגמש ולמצוא את דרכו גם בפיתול הנקלע בדרכו, תוך שמירת האחדות מחד וזקיפות כל עצי השיטים עומדים כל אחד בפני עצמו, כולם יחד וכל אחד לחוד. בדרך הדרוש יונקת אחדו זו של השיטים משורשיה, מאברהם אבינו, אבי האומה, בזכות מידתו מידת החסד. כדברי יונתן בן עוזיאל, בריח תיכון זה בא מן האילן שנטע אברהם בבאר שבע... ולקחוהו ישראל ועשו ממנו בריח התיכון ונפלאות נעשו בו, כאשר היו מקימים את המשכן היה מתגלגל כנחש. ועוד לימדה אותנו פרשת המשכן שמעבר לחובה במקורות כספיים נקיים, אין המטרה מקדשת את האמצעים ולכן יש להשתמש לבניין המשכן דווקא בעצי סרק כאותם עצי שיטים, ולא חלילה בעצים הנותנים פרי, שאסור לגדעם אף לא בעת מלחמה. כותב ידיד המשפחה, פרופ' יהודה פליקס ז"ל, בספרו צמחי בשמים יער ונוי, יש מספר סוגי שיטה, אך חייבים לומר ששיטה זו היא השיטה המלבינה - עץ טרופי, הגדל בארץ במקומות שהאקלים ממוזג או חמים והקרקע לחה בגלל מי תהום. מכמה נימוקים: אלו הם עצים זקופי קומה, עצי שיטים עומדים, שניתן להפיק מהם ולהקציעם כקרשים ישרים ורחבים גם בגובה עשר אמות. השיטה המלבינה משובחת מאוד לבנייה. היא איננה נסדקת ואיננה משנה את ניפחה כשהיא סופגת רטיבות מטל או מגשם ויבוש לסירוגין. כל שאר המינים נסדקים במעבר מרטיבות ליובש. אך מעל הכל לשיטה המלבינה יש נוף המצל לחוסים בצילו, כעץ השיטה המצל לישראל השבים מהגלות, המופיע בחזון שיבת ציון של הנביא ישעיה, לו זכה דורנו: 'אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו'. סוגים שונים שאינם גדלים בכפיפה אחת, יתאחדו, כדי שעם ישראל השב מהגלות יחסה בצילם, מתלאות הדרך. ומוסיף המלבי"ם: אתן במדבר ארז ושיטה - הם טובים לבניין הבתים , והדס - לריח, ועץ שמן - למאכל ולהאיר, וכל אלה אין נמצאים במדבר . על שיטה זו, אנו שרים מדי שבת במזמור 'דרור יקרא' לרבי דונש בן לברט: אֱלֹקים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר . הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר . וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר . שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר : ובמחזור ויטרי יש עוד מספר בתים ומסיים ב: צבי שלם והאדנים, עמוד בועז וסהרונים דביר הקם ופעמונים, מנחם שלח לבנים : עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל