"מחקר חשף שני סוגי תודעה אצל בני אדם". כך פותח הרב יונה גודמן את דבריו, בצטטו מעבודתה של פרופ' קארול דואק, שהבחינה בין אנשים בעלי תודעת השתנות לעומת אנשים בעלי תודעת קיבעון.
מהמחקר המרתק עולה, שאם מחלקים אנשים באופן סכמתי לשתי קבוצות, אזי חלק מילדינו גדלים ומתחנכים להיות בעלי תודעת "השתנות", עת אחרים גדלים עם תודעת "קיבעון".
לדבריו, למרות שבפועל יש אנשים רבים במצבי ביניים, מודל תיאורטי זה של סוגי אנשים, מסייע לנו להבין את תפקידנו האישי והחינוכי.
"תודעת השתנות", כך לדבריו, "היא העדיפה, בהיותה מניחה שאני אדם למד, שיכול להשתנות, הן במידותיי והן ביכולתי הלימודית". זאת לעומת "תודעת קיבעון" בה האדם רואה את מצבו כנתון. במצב זה, או שהוא מצליח או שהוא לא מצליח, אך אין הוא מאמין באמת ביכולתו להשתנות.
"מכאן יוצא", כך לדברי הרב גודמן, "שתפקידנו החינוכי הוא לחנך את ילדינו לתודעת השתנות". להאמין שבתחומים רבים התוצאות הסופיות אינן אלא נקודת פתיחה, וכי עמל ולמידה יכולים בע"ה לשנות אותי ואת הישגי. ממילא, לא כדאי לשבח מישהו באמירה שהוא 'חכם' או 'גאון', כי זה מקבע אותו. הוא עלול להסיק ש: "כעת הוא הצליח במבחן, לכן בזה הוא גאון. אך אם בדבר הבא הוא לא ידע, סימן שהוא הגיע לתקרתו". אך אם נשבחו על המאמץ, הוא ילמד אף בעתיד להשקיע מאמץ, כדי להגיע להישגים גבוהים יותר בכל תחום, לימודי או אישיותי כאחד.