לבית הדין 'לכתחילה' בראשות הרב אוריאל אליהו, הוגשה תביעה לפינוי מחסן שחלקו פולש לשטח של התובע. לדברי התובע, לאחרונה הוא רכש מהמועצה מגרש, וכיוון שחלק מהמחסן של הנתבע נבנה על שטח המגרש שלו, עליו לפנותו.
בתגובה לכך השיב הנתבע: המחסן נבנה לפני שנים רבות ומעולם לא ביקשה ממנו המועצה, שהיא הבעלים הקודם, לפנותו, ולכן יש לו חזקה על מקום המחסן. לחלופין, אם על פי הדין אין לו חזקה, אין לתובע סמכות להרוס את המחסן, שהרי רק חלק קטן מהמחסן פולש לרשות התובע ואי אפשר להזיז את המחסן בשלמות.
בית הדין פסק, כי על אף ששנים רבות לא ביקשו מהנתבע לפנות את השטח, אין זה אומר שהמועצה הסכימה להקנות זכות שימוש, ולכן אין זו חזקה ועל הנתבע לפנות את המחסן.
פסק הדין התבסס על פסק השולחן ערוך "כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה. כיצד? אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אומר לו: שלא אמר לי אדם דבר מעולם – אינה חזקה" (קמו' סעיף ט').
לגבי הטענה שאין אפשרות להזיז את המחסן בשלמותו פסקו הדיינים שמצד הדין אין זו טענה, אולם לפנים משורת הדין מומלץ לתובע לקבל פיצוי כספי ולהשאיר את המחסן על עמדו, לאור זאת שלא נראה שיש לו הפסד ממשי בהשארת המחסן על מקומו, וכך נאמר בגמרא : "את המעשה" זה הדין, "אשר יעשון" זה לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל,ב).
לסיכום: מצד הדין על הנתבע לפנות את המחסן אך מומלץ לנהוג לפנים משורת הדין ולקבל פיצוי כספי במקום להרוס את המחסן.