סטלה ויינשטיין, בעבר מנכ"לית 'ימינה', מעריכה כי סאגת המאבק על חקיקת תיקון מערכת המשפט תסתיים בהקדם שכן "ברור לכולם שרפורמה במערכת המשפט חייבת לקרות. זה ברור לליברמן שדיבר על כך השכם והערב, גדעון סער, יאיר לפיד ואחרים".
"כל האופוזיציה יודעת שצריך רפורמה והיא גם לא מסתירה את זה", אומרת ויינשטיין הסבורה ששני הצדדים טיפסו על עצים גבוהים מדי מהם קשה להם לרדת, בעוד סביבנו אויבים שמזנבים בנו, כלשונה, והחיבור בין סעודיה לאיראן הוא דוגמא שלטעמה אמורה הייתה לפתוח מהדורות. "זה קשור לרפורמה כי תשומת הלב של הממשלה ושל ראש הממשלה נתונה כעת לרפורמה והעולם צופה מהצד".
בדבריה היא מזכירה את דבריו של מזכיר המדינה האמריקאי בביקורו האחרון בישראל, כאשר הבהיר שתשומת הלב האמריקאית אינה למזרח התיכון אלא להתמודדות עם הרוסים. "סעודיה הרגישה את זה ואיבדנו את המומנטום להמשיך את הלחץ לקידום הסכמי אברהם ולצירוף סעודיה להסכמים תוך המשך הלחץ על איראן".
ויינשטיין רואה באירוע הסעודי-איראני אירוע חמור ביותר מבחינתה של ישראל שמאבדת את תשומת הלב המערבית לסכנה הקיומית של ישראל לנוכח האיון האיראני בשל ההתמקדות הפנימית במאבקי הרפורמה. משום כך, סבורה ויינשטיין, אינטרס ישראלי ראשון במעלה הוא העברת הרפורמה תוך הסכמות כאלה ואחרות. "אני סבורה שהיועמ"שית חייבת לשחרר את נתניהו לטפל בנושא. מדובר במנהיג שבכוחו להרגיע את הציבור. הוא המתון במנהיגות כעת".
ברמה האישית תומכת ויינשטיין במהלכי הרפורמה, אך היא מציינת ומזכירה את ההקפדה של נתניהו לאורך השנים למתן את המעוניינים בתיקון ושינוי מערכת המשפט. "תמיד הוא היה זה שעוצר את הגורמים הפוליטיים שרוצים לשנות את מערכת המשפט".
"אנחנו בשלב קריטי של מדינת ישראל. לא מדברים רק על התיאוריה של תפקיד מערכת המשפט הישראלי, לאחר שנים של חקיקה לא ברורה בתחום הזה, תוך ההתערבות של אהרון ברק שלקח את הסמכויות לעצמו. מעבר לכך לא הייתה הגדרה מסודרת של הדברים. משום כך אנחנו מצויים כעת ברגע היסטורי שנכון היה לעבור אותו מתוך הידברות, אם כי נראה ששני הצדדים הפכו את האירוע לפוליטי הרבה יותר מכפי שהיה ראוי שיהיה. נכון היה ששני הצדדים יגלו אחריות ויבינו שהמהלך יקרה איתם ובלעדיהם, ולכן רצוי להיכנס לשיח כדי שהמהלך יתבצע איתנו ולא בלעדינו".
"לוין ורוטמן לקחו את הרפורמה למקום שהוא מעבר לחלומות של כל אנשי הימין. אם נתניהו היה שותף לעיצוב הרפורמה היא הייתה יותר מתונה גם ממתווה הנשיא ומתווים אחרים שמוצעים", אומרת ויינשטיין המעריכה שהאירוע כולו יתכנס לשיח בין רוטמן ולוין לבין הנשיא ובסופו של שיח זה יוצג לציבור מתווה מרוכך, אך ללא האופוזיציה, לצערה.
ויינשטיין מתייחסת גם לשאלת היחס הראוי ליועצת המשפטית לממשלה והקריאות לפיטוריה. לטעמה "כרגע פיטורין זה מהלך בעייתי. לצערי היא מוכיחה עד כמה צריך להפריד את תפקידי היועמ"ש. היא מראה לנו מה קורה כששני התפקידים של היועמ"ש מתנגשים".
"תפקיד היועמ"ש בישראל הוא התפקיד בעל העוצמה הגדולה ביותר שאינו מוגדר על פי חוק. זה תפקיד שבנה את עצמו בכל פעם בעוד פסיקה ועוד החלטה או עוד שתי על ערב וכך היא הפכה לקובעת ולא רק למייעצת. ישראל היא המדינה היחידה שעירבה בין תפקיד המייעץ לבין תפקיד המייצג המשפטי של הממשלה, והעובדה הזו היא שיצרה את האנטגוניזם ואת האבסורד שאנחנו רואים היום. מדובר בעודף סמכויות קטסטרופאלי, אם כבר מדברים על דיקטטורה".
ויינשטיין מדגישה כי לא מדובר בתופעה שנוגעת רק לממשלה, אלא גם לרשויות המקומיות בהן ראש הרשות האמתי הוא היועץ המשפטי, "זה משהו שצריך לטפל בו. אנחנו רואים ששר לא יכול לנהל ולבצע מדיניות. היועץ המשפטי של כל משרד יכול לעצור מדיניות של שר כפי שראינו פעמים רבות, אז מה המשמעות של הבחירה הדמוקרטית אם גורם משפטי עוצר מדיניות של מי שנבחר. תפקידו אמור להיות רק יועץ". ויינשטיין מציינת שבכל מדינה מערבית סבירה היועץ המשפטי מתחלף עם תום כהונת השר "כי הוא אמור להיות חדור מוטיבציה למלא את מדיניות השר או ראש הממשלה ולא להגיד לו איך לא לבצע את המדיניות שלו".