"קול ישראל" היא תנועה חברתית חדשה שמטרתה לקדם את הערכים של המחנה הלאומי במדינת ישראל למול התפיסה הפרוגרסיבית השולטת כיום במוקדי הכוח במדינה ישראל – משפט, אקדמיה, תקשורת ותרבות.
אפרת לופו, חברת התנועה הלומדת בקמפוס בן גוריון מספרת על הקשיים שחוותה כסטודנטית עם עמדות לאומיות ודתיות באוניברסיטה: "במהלך הלימודים באוניברסיטה הרגשתי שאני בולעת יותר מדי צפרדעים, וצפרדעים זה לא כשר. אז החלטתי שאני פועלת ואני מחזקת את הערכים שחשובים לי, את הערכים של המשפחה והזהות היהודית כאן, בבן גוריון. במהלך הלימודים נתקלתי בהרבה דברים שהם בעייתיים. היה לי סיור לימודי שהיה בימים חמישי, שישי ושבת. התכנים בלימודים היו לא צנועים, יש כל מיני מאמרים שהמרצים הכניסו בלי קשר לחומר של המל"ג, והרגשתי שהערך של המשפחה לא בא לידי ביטוי כאן והחלטתי להביא את הערך הזה לכאן".
התחושות הקשות הובילו את אפרת להחליט על הקמת תא סטודנטים לאומי: "לפני שפתחתי את התא התלבטתי. לא התלבטתי אם הערכים האלה חשובים, זה היה לי ברור, פשוט היו לי חששות כי ידעתי שאם אני הולכת עם התא, אם אני אומרת בגלוי את הדעות שלי אז יש כמה סנקציות שיכולים להפעיל כנגדי. גם הרבה חברות שאמרתי להן שיצטרפו אליי לתא אמרו לי שהן חוששות, מישהי אמרה לי שהיא עדיין סטודנטית על תנאי, היא מחפשת עכשיו מנחה לתזה שלה, והיא דיברה עם אחת המרצות והמרצה שאלה אותה מה הדעות שלה בענייני הלהט"ב. החלטתי, למרות החששות, כן לפתוח את התא כי ידעתי שפשוט צריך את האמיצים שיעשו את זה, צריך את האנשים שיביאו לידי ביטוי את הערכים האלה כי רק אם תהיה קבוצה גדולה כזאת אנחנו בעצם נוכל לקדם את המציאות".
אפרת פונה לציבור וקוראת לו להצטרף ולהביע את דעתם הלאומית ללא חשש ולפעול בסביבתם על מנת להשפיע ולהנכיח את התפיסות היהודיות –לאומיות בקרב הציבור: "אנשים פשוט אומרים לי "אני מתבייש", "אני לא פעיל", "אין לי אומץ", אז תיקחו אומץ, תהיו פעילים, תחילו במעגלים שקל לכם, תחילו במעגלים שנוחים לכם, תרכשו את המיומנות, יש לנו אחים גדולים, יש לנו את הכוח של השליחות הזאת שמובילה אותנו ובעזרת השם אנחנו נצליח לפעול ולקדם דברים".
"אנחנו לא יכולים להישאר בראש הקטן הזה של תגובות למה שקורה במציאות, לא נעים לי, סטטוס קוו, נשמור על המצב הקיים. לא, אנחנו צריכים להוביל כאן מדינה יהודית. ברוך השם כבר אין לנו את השאלות הקיומיות של החיים פה במדינה. יש לנו כאן מקום לשאלות מהותיות, אמיתיות, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקדמים את זה. איך זה בא לידי ביטוי במערכת משפט יהודית, בכשרות, בשבת, בכל הדברים האלה אנחנו צריכים להוביל את המציאות, להיות בראש של מנהלים את האירוע ולא בראש של אורחים. יש לנו את כל הכלים ואנחנו פשוט צריכים לפעול ולמלא את היעוד הזה".