חוק האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים חולל סערה בכנסת. עליה ועל החוק שוחחנו בערוץ 7 עם עורכת הדין נעמה סלע, יו"ר פורום הארגונים למען המשפחה.
"מזה מספר שנים ארגונים פמיניסטיים, לרבות חברות כנסת פמיניסטיות, מנסים להוביל מהלך חברתי שבו חוק שנועד למנוע אלימות במשפחה יכלול סנקציות מרחיקות לכת ושנויות במחלוקת. אחד הצעדים שניסו להוביל הוא חוק למניעת אלימות כלכלית והדבר השני הוא הצעת חוק לאיזוק אלקטרוני", אומרת עו"ד סלע המזכירה גם את הניסיון לכלול את ישראל באמנת איסטנבול, מה שנמנע כחלק מההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית.
עם זאת, "הממשלה הקודמת ניסתה לקדם את חוק האיזוק האלקטרוני. הגישו את הצעת החוק שעלתה בעבר כהצעות חוק פרטיות, וקידמו אותה בהסכמה של האופוזיציה דאז כחלק מעסקה פוליטית שכללה הסכמה לפיזור הכנסת", אומרת סלע ומספרת כי לפני עשרה ימים עלתה הצעה של האופוזיציה הנוכחית להחיל רציפות על הצעת החוק, כלומר שלא יהיה צורך לשוב ולהעלות אותה בהצבעה טרומית, אלא שהיא תעבור ישירות להצבעה שנייה ושלישית. מול הדרישה הזו התגייסה קבוצת ארגונים המתנגדים לחוק האיזוק ורואים בו סכנה של ממש, נאבקה בקידום המהלך ודרשה לבחון את השלכותיו ואם בכלל מדובר בחקיקה נדרשת.
"שלחנו מכתב התנגדות להחלת רציפות לשרים הרלוונטיים, לוין ובן גביר, פירטנו מדוע ההצעה הזו גם לא נחוצה גם לא יעילה וגם מסוכנת", אומרת סלע ומציינת לשבח את הדיון הענייני שניהל השר בן גביר סביב הסוגיה: "זו הפעם הראשונה שבה שר מקיים דיון בנוכחות כל הצדדים, מדובר בצעד מרשים ודמוקרטי. היו חמישה או שישה נציגי ארגונים פמיניסטיים וארגונים שמתנגדים, והוא הסיק את המסקנות שלו לאחר דיון ענייני, מה שלא נעשה עד כה", אומרת סלע ומעירה כי עד כה "בוועדה לשוויון מגדרי יש שליטה מוחלטת של ארגונים פמיניסטיים וכמעט שלא מאפשרים להביע עמדה מנוגדת לאג'נדה הפמיניסטית".
על הבעייתיות שבהצעת החוק מרחיבה סלע: "בחוק הקיים כבר יש סנקציות שעומדות לרשות המדינה לטובת נפגעי אלימות במשפחה", היא אומרת ומדגישה כי "ידוע שמדובר באלימות סימטרית, כלומר אלימות שמופיעה גם כלפי נשים וגם כלפי גברים. גברים פחות מתלוננים במשטרה ונשים מגישות הרבה יותר תלונות, חלקן תלונות שווא, והן מקבלות אמפטיה רבה במערכת ובבתי המשפט".
סנקציה מובילה במקרה של חשש לאלימות במשפחה הוא צו הגנה המתקבל בדרך כלל כחלק מהליכי גירושין בין בני זוג. בצווי הגנה השופט אינו מבצע בדיקה דקדקנית של העובדות, מה שאין כן במציאות של תיק פלילי שאמור היה להיפתח על ידי המשטרה במידה וזו גילתה שאכן אחד הצדדים הפר את צו ההגבלה. במקרה של תיק פלילי הנתונים נבדקים לעומקם עד שהם מוכחים, אך משום מה תיקים כאלה אינם נפתחים. עורכת הדין סלע מציינת כי מתוך 10,000 צווי הגנה הגיעו רק 700 תלונות על הפרות ותלונות אלה כלל לא ידוע אם נבדקו על ידי המשטרה. עם זאת היא מגדירה את 700 התלונות כמקרי מיעוט שאינם מצדיקים את השאיפה להעתיק את סנקציית האיזוק האלקטרוני מהעולם הפלילי לעולם תיקי הגירושין.
"במקרה של חשש להיפגעות מאלימות המשטרה צריכה להכניס אדם למעצר ואז לחקור ולבדוק את הפרשה, ואם החשש קיים להגיש כתב אישום", אומרת סלע ומוסיפה כי "מדינה דמוקרטית שמעוניינת לשמור על חופש האזרחים צריכה להטיל כמות מינימאלית של עונשים ורק כאלה שהוכח שהם נחוצים".
בדבריה טוענת סלע כי אין כל מקום להגדיר את האלימות במשפחה בישראל כתופעה אלא כבעיה שיש לטפל בה. ההיקפים של אלימות במשפחה, היא אומרת, אינם מצדיקים את ההגדרה הזו. "מצב האלימות במשפחה בהשוואה למה שקורה בעולם הוא כמעט לא קיים. צריך לפתור את בעיית רצח הנשים אבל לדעת שמדובר ב-9.4 נשים בשנה, מתוכן 6 יהודיות כאשר במגזרים האחרים מדובר בתופעה תרבותית שדורשת טיפול בכלים אחרים. מספר כזה הוא לא תופעה אלא בעיה שצריך לפתור. לא בגללה צריך להפוך את כל המשפחות לכאלה שנמצאות תחת איום של אלימות".
להבנתה הניסיון לייצר תחושת תופעה נובע מטעמים פוליטיים של מי שמעוניינים לקדם אג'נדות של פסאודו זכויות פרט ולראות במשפחה כמוסד מדכא ופוגע.
עוד היא מציינת כי באותם 9.4 מקרים של רצח נשים בשנה לא היה אף מקרה של הפרת צו הגנה, כך שלמעשה סנקציית האיזוק האלקטרוני כלל אינה רלוונטית לסוגיה.
לפי שעה עדיין לא פורסם ניסוח כלשהו לתיקון החוק, אך רוח הדברים, אומרת עו"ד סלע, היא נכונות של השר לביטחון לאומי להגיע למעין פשרה בה ייעשה שימוש באיזוק אלקטרוני רק לאחר שתי הפרות של צווי הגנה. לתפיסתה גם לכך אין מקום ואין בכך צורך שכן מול מי שמפר צווי הגנה ניתן ונכון להגיש כתב אישום או להפעיל סנקציות אחרות כמו חילוט כספי הערובה שהופקדו בקופת המדינה או הגדלת קנסות. לאיזוק, היא אומרת, אין משמעות ואין ערך בהיבט זה.
"כרגע הדיונים מתקיימים כבית יוצר לגלים פמיניסטיים בכנסת. מתנהל דיון שבו הגופים הפמיניסטיים צועקים חמס, מגיע חבר כנסת שלא מכיר את העובדות ומתרשם דרמטית מהזעקות והתקשורת מתחילה להדהד את זה. לשמחתנו בשנים האחרונות יש גם תנועת נגד שדורשת להכיר את העובדות כדי לפתור את סוגיית האלימות במשפחה, לבחון מה הכלים שניתנים, מה חסר ומדוע, אבל אל תדרשו מכשיר שהוא מזיק. אם רוצים לטפל צריך שינוי במשרד הרווחה, להעביר משאבים רבים יותר לטיפול פסיכולוגי וייעוץ נישואין, לתמיכה קהילתית למשפחות הללו, ולא לראות את האלימות במשפחה כמלחמה בין גברים לנשים".