במשך שבועות ארוכים קרא הנשיא לממשלה ולאופוזיציה להגיע אליו לשיחות שלום ופשרה, ואף נתפרסמו כמה הצעות גישור בכיוון הזה.
לדעתי, טעה השר יריב לוין טעות קשה כשסירב לעצור זמנית את החקיקה למען הידברות ופשרה אצל הנשיא, והנשיא התייאש והלך לכיוון אחר.
לפי הבנתי, המתווה שפרסם הנשיא בימים האחרונים הוא פרי של פשרה בין נשיא המדינה לבין נשיאת 'העליון', ומטרתו להבטיח פשרה שבג"ץ לא יפסול – אבל בו בזמן נשמט הבסיס מתחת להידברות פוליטית משמעותית בין המחנות, וממילא גם הצעתי איננה רלוונטית עוד.
אני חוזר לפיכך להצעה הראשונה שלי: הקמת בית משפט לנושאים חוקתיים בהרכב מאוזן בציבוריות הישראלית, ובו גם שופטים וגם אנשי ביטחון וכלכלה, תורה ואתיקה – אני מציע בית דין של 23 חברים (כמו במסורת אבותינו), שידון בכל נושא רק בהרכבו המלא, והוא ימונה על ידי הכנסת.
בכך יעברו כל הסמכויות של בג"ץ בנושאים חוקתיים לבית המשפט החוקתי, ורק הוא יהיה מוסמך להעביר עתירה בנושאים גבוליים לבג"ץ הידוע. ממילא לא יהיה צורך לריב על מינוי שופטים בבתי המשפט, ולא על פסקת התגברות. חוקי יסוד של הכנסת יהיו חסינים מתביעות, אולם בית המשפט החוקתי יעיר את הערותיו לכנסת בשלבי החקיקה.
הצעה זו מכירה בצורך החשוב כל כך לבקר החלטות בעלות משמעות עקרונית של כנסת וממשלה, אבל לא בבג"ץ שמייצג כיום 'צד' במחלוקות הציבוריות במקום 'צדק', למרבה הצער. עקיפת בג"ץ תהיה נכונה יותר, וגם הסמכות לדון בחוק בית המשפט החוקתי, תהיה בידיו של בית המשפט החוקתי.