המתווה החדש ששלף יו"ר ועדת חוקה אתמול במהלך הדיון לא מרפא את הפגם שהיה גם במתווים האחרים שהוא ושר המשפטים לוין הציעו: פוליטיזציה של מערכת המשפט.
במחיר מה שהשניים רואים כתיקון מהיר לייצוג הימין בבית-המשפט העליון, מקודם מהלך שצפוי לחסל לגמרי את האמון בו, הנמוך ממילא.
שיקוף של המערכת הפוליטית, המקוטבת ורווית המחלוקות גם בבית המשפט, עלול לשתק את עבודתו ולהקרין לרעה גם על הערכאות הנמוכות, ועל מערכת המשפט כולה. רגע לפני החקיקה, אפשר עדיין לעצור ולהגיע לפשרה הכוללת את כל מרכיבי השינוי החוקתי, ובכלל זה דרך מינוי השופטים.
לאחר שלוין ורוטמן הכריזו מעל כל בימה שמינוי כל שופטי ישראל יימסר כולו לידי הרוב הקואליציוני, הציע אתמול יו"ר ועדת חוקה מתווה "מתון" יותר למינוי שופטים. על פי הצעתו העדכנית, הוועדה למינוי שופטים תכלול שלושה שרים, שלושה חברי קואליציה, שני חברי אופוזיציה ושלושה שופטים. בעוד שאת כלל השופטים תבחר הוועדה ברוב שיכלול גם את השופטים או את נציגי האופוזיציה, את שני השופטים הראשונים כמו גם את נשיא בית המשפט העליון, תוכל למנות הקואליציה לבדה.
במילים אחרות, נשיא העליון ושני שופטים בכל כנסת, יהיו מינויים פוליטיים טהורים. רק לאחר מכן תדרש הסכמה עם השופטים והאופוזיציה. על בסיס הניסיון המראה כי קואליציות בישראל לא מאריכות ימים, התוצאה תהיה שכל ממשלה, מעתה והלאה, תמנה את שופטיה לפי דעותיהם הפוליטיות. זוהי תוצאה רעה למערכת המשפט בישראל.
המערכת הפוליטית בישראל מפולגת ושסועה. כך גם החברה הישראלית. פוליטיזציה של בית המשפט העליון רעה תמיד, אבל בעת הזו היא יכולה להיות אסון עבורו ולכן עבורנו. אם עד עתה נטייתם הפוליטית של שופטים הייתה בגדר ניחוש, מעתה והלאה כל שופט ישב בדין כשמעל ראשו כוכבית, המציינת את מי שמינה אותו בשל השתייכותו הפוליטית. דמיינו חרדים שעניינם מובא בפני הרכב שרוב שופטיו מונו על ידי ממשלות מרכז-שמאל או בני זוג להט"בים שעומדים בפני הרכב ימני. האם יש סיכוי שיחושו כי נעשה עימם צדק בדין?
גם יכולת קבלת ההחלטות של בית-המשפט עלולה להיפגע אנושות. אם הוא יהיה שיקוף של המערכת הפוליטית, ויפעל ברוחה, היכולת לגייס הסכמה או רוב של שופטים באיזשהו ענין תאוין. יש חשש משמעותי שהשופטים, כמו הפוליטיקאים שמינו אותם יתקוטטו ביניהם, גם אם בשפה משפטית גבוהה ויהפכו את בית המשפט לאפקטיבי הרבה פחות. אם לכך יתווסף נשיא שיהיה לו ענין פוליטי בתוצאות פסקי הדין, ברוח הפוליטיקאים שמינו אותו, הן האמון והן התפקוד של בית המשפט יפגעו עוד יותר.
סכנה אחרת, משמעותית לא פחות היא הטית הדין, חלילה, על ידי שופטים בערכאות נמוכות. ביודעים שמי שימנה אותם יהיו פוליטיקאים מימין או משמאל, הם עלולים לכלכל את פסיקותיהם באופן שירצה צד זה או אחר של המפה הפוליטית ולהפוך פוליטיים לא רק לאחר מינויים לעליון, אלא בכל הדרך שיעשו לשם. אם חלילה כך יקרה יעשה המשפט למשפח.
אל כל אלו מצטרפת העובדה שהפוליטיזציה המתוכננת של בית המשפט העליון היא רק השלב הראשון במהפכה המשפטית. בהמשך לה מתוכננים צעדים נוספים, כמו פסקת התגברות וכללי פעולה מחמירים, שזו תכליתם. כשזה המצב, מבול החקיקה שהקואליציה מקדמת, בו הצעת חוק שמבקשת להשתלט על ועדת הבחירות המרכזית ופרסום לפיו יש כוונה לדחות את מועד הבחירות בשנה (בינתיים...), ושלל החוקים הפרסונליים הנוגעים לראש הממשלה וח"כ דרעי נראים מטרידים עוד יותר.
שינוי במערכת המשפט הוא לגיטימי. גם דרך מינוי השופטים בישראל לא ירדה מסיני. ועם זאת, את כל השינויים הללו יש לעשות מתוך הסכמה ובתהליך הגיוני ולא מתוך ריצת אמוק. העברת הפוליטיזציה של מערכת המשפט כעת, תפגע מאוד הן במערכת המשפט והן בסיכויים להדברות בהמשך. לקראת פסח והחגים הלאומיים, ראש הממשלה יכול להחליט לעצור את הטרוף, לאפשר לנו לחגוג את 75 שנות עצמאות על אדי האחדות האחרונים, ולנצל את הזמן לאימוץ מתווה פשרה מוסכם שממנו תצא מערכת המשפט, המדינה והחברה הישראלית מרוויחות.
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'. ספרו "לא אהבנו מדי" יצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים".