אשת התקשורת והעיתונאית ד"ר אילנה דיין פתחה הבוקר (חמישי) את תוכניתה בגלי צה"ל בהתייחסות לראש חודש ניסן ולמנהגיו, והזכירה גם את ''בין הזמנים'' ואת צום הרמדאן שהחל בעולם המוסלמי.
"דווקא כשהסערה הגדולה שולחת כאן איש ברעהו, לוחות השנה מוכיחים שגם בלי שדיברו ביניהם יש הסכמות: ראש חודש ניסן היום וגם יומו הראשון של חודש הרמדאן'', אמרה דיין.
"מאות אלפים בינינו השכימו הבוקר כדי להספיק לאכול משהו לפני הצום ועוד מאות אלפים אחרים גומרים את ההלל. ותלמידי הישיבות מתחילים היום את תקופת בין הזמנים. מעשית זה חופש מלימודים עד חודש אייר אבל המונח הזה, איכשהו, בין הזמנים, מיטיב לתאר את מה שכולנו חווים בימים האלה."
דיין סיפרה על ברכת האילנות שאותה נוהגים לברך בחודש ניסן: "ומנהג מיוחד יש בראש חודש ניסן, לא לשאת הספדים, אז הבוקר לא נספיד, אפילו לא את הדמוקרטיה, ונדבוק במנהג השני של ראש החודש הזה: לברך את ברכת האילנות, לצאת לבוסתנים ולומר 'בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם'."
אילנה דיין חתמה את דבריה: ''ויהי ראש החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו."
בשבוע שעבר פתחה דיין את התוכנית "עובדה" בקשת 12 במונולוג שבו תקפה את הממשלה ואת הדרך בה היא מקדמת את הרפורמה במערכת המשפט.
"אני רוצה לעשות משהו שלא עשיתי אף פעם", אמרה. "כמעט שלושים שנה אנחנו משדרים את 'עובדה', ומביאים בדרך כלל סיפור אחד בשבוע. הרבה שנים חשבתי, שעיתונאי צריך לשמור את דעותיו לעצמו. אבל החל מאמש זה די ברור לאן אנחנו הולכים. אז הערב אני רוצה לדבר מהלב, ולאו דווקא כעיתונאית, בעיקר כאילנה, הבת של ווילמה ומרדכי זיכרונם לברכה, שהגיעו לכאן מדרום אמריקה בגלל הציונות, ונשארו כי זה היה עבורם, גם עבורי, המקום הכי נהדר בעולם לחיות בו. גם עבור הילדים שלי, שלושתם בני הארץ הזאת. שלושתם מתכוונים להקים כאן את ביתם. בתים סטרייטים ולהט"בים. בעיקר בתים טובים, וישראלים מאוד. אני מתה לומר להם שיהיה בסדר, אבל הם למדו מזמן לזהות כשאני מזייפת אופטימיות".
"ולי קצת נגמרה האופטימיות, עוד לפני האירועים של אמש. היא נגמרה בערך אמר כאן לבן שני, לא מזמן, ששופטי בג"צ קבעו שאליס מילר תתקבל לקורס טיס רק בגלל שהיא נראתה להם נחמדה, דומה לבת של השכן שלהם. לא בגלל שמגיע לה להיות שם, לא בגלל שמגיע לנו שיהיו נשים טייסות וחובלות ונשים שנוסקות באופן כללי. סתם, בגלל שהיא נראתה להם נחמדה, ולשמחה רוטמן אולי פחות".
"אז כשהחקיקה הזאת דוהרת קדימה, אל תאמינו למי שאומר כלם שיהיה בסדר, שלא יפגעו כאן זכויות של הומואים, נשים, ערבים, כתבים, מרצים, עניים, ובהמשך גם חרדים ואחרים. איך אני יודעת? כי אני מאמינה לרוב הדברים שאומרים שמחה רוטמן ויריב לוין. ואני רואה את מה שהם עושים".
"כי שלטון שמתעקש גם לסדר לעצמו יועצים, שלא צריך להקשיב להם, גם למנות שופטים מטעם וגם לסרס אותם ליתר ביטחון, גם לחוקק חוקים שאי אפשר לבקר אותם, וגם למגר חירויות שאי אפשר בלעדיהן. שלטון כזה לוקח אותנו למקום שאף דמוקרטיה לא חזרה ממנו בחיים. כי שלטון לא חוטף לעצמו כמויות כאלה של כוח סתם לקישוט. כמו שאף אחד לא אוגר טונות של אבק שריפה כדי לצייר את איתמר מטפס על הקירות".
"ואל תתנו לרעש לבלבל אתכם. זה לא מאוד מעניין אם ביבי מחפש פטור ממשפט, וגפני מחפש פטור מגיוס, ודרעי מחפש פטור מהרשעות קודמות. זה רעש משני ולא חשוב. כמו הטעויות של ברק והעוולות של בג"צ. היו כאלה. בטח שהיו. אבל אין שום דבר ב'רפורמה' הזאת שיתקן אותן. יש בה שאיבה של כוח אדיר, מוחלט, למקום אחד בלבד".
"ועכשיו, כשאין פשרה באופק, תשאלו את עצמכם רק שאלה אחת: האם יהיה דבר אחד - אחד - שהרוב לא יוכל לעשות למיעוט, אחרי שהמהלך הזה יושלם. ואז תדמיינו את עצמכם במיעוט, כל מיעוט. ואחרי שתדמיינו, תחליטו באיזה צד של ההיסטוריה אתם רוצים לעמוד. ומה תספרו יום אחד לילדים של חורף שנת 23'".