בדברים שפורסמו באתר ערוץ שבע, טען אתמול הרב יגאל לוינשטיין כי המחאה כנגד המהפכה המשפטית היא מרד בזהות היהודית של המדינה "שלא מאפשרת את צמיחת הקומה היהודית".
דבריו המקוממים מניחים כי העם היושב בציון מואס בתורה. אבל חלילה לא מאסנו בתורת קודשנו. אנחנו מואסים בכמה דברים שאינם בתורה כלל וכלל:
מאסנו באידיאולוגיה מערבית-מודרנית נוקשה שמתיימרת להיות תורה. לתורה שבעים פנים, התורה היא רב-ממדית. היא עוברת דרך משא ומתן של קושיה ותירוץ, ומתמודדת היטב עם המציאות המשנה תדיר!
מאסנו בניסיון לכפות את כל הבריות לאותה תורה מדומה, בחקיקת מהפיכה משפטית ללא הידברות ראויה עם מתנגדיה.
מאסנו באידיאולוגיה של פירוד ושנאה המתכסה באצטלה תורנית. אידיאולוגיה שאינה משבחת את הבורא בברכת "משנה הבריות".
אידיאולוגיה ששכחה משנה מפורשת במסכת סנהדרין (ד, ה): "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.
ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו!"
מאסנו בתורה שהאתוס הלאומי והגאוה הלאומית כה מודגשים בה, עד שנדמה לעתים שהם בולעים את יראת השמים ומוכנים לדרוס את האחר ללא בושה, "למען תהיה יראת ה' על פניכם – זו הבושה!"
חוששני שאין אתם מרבים תורה ולא אהבת תורה, אלא להפך, מרחיקים יותר ויותר יהודים מבורא עולם נותן התורה ומתורתו.