מצוה מיוחדת מוטלת על רבים מאיתנו בערב הפסח הקרוב, ביעור שביעית, וכמו מצוות אחרות שלא רגילים לקיימן ביום יום, מתעוררות שאלות רבות ביחס לאופן קיום מצות הביעור, והרעיון שעומד מאחרי המצוה הזו.
לשם כך הפיקו במכון התורה והארץ, בשיתוף ארגון שנת השבע, סרטון ובו מסביר הרב יצחק דביר מראשי המכון מהי מצוות ביעור פירות שביעית, כיצד ומתי היא מתבצעת. הרב דביר מחזיר אותנו לשנת השמיטה, התורה הפקירה את פירותיה של שנה זו וקבעה שהם מיועדים לשימוש כלל ישראל.
כדי לוודא שאנשים אכן נוטלים מהפירות לשימוש אישי בלבד התירה התורה לאכול מהם כל עוד בשדות מצויים פירות גם לחיות השדה, אך לאחר זמן זה שמירת הפירות בבית מורה על יחס של בעלות כלפיהם, ובאותה שעה חלה עליהם מצוות הביעור.
מצוות הביעור חלה רק על פירות קדושים בקדושת שביעית, כלומר: פירות שגדלו בגינה הפרטית או במסגרת של 'אוצר בית דין', אך אינה חלה על פירות וירקות הגדלים בכל ימות השנה. כמו כן חובת הביעור חלה רק על כמות גדולה של פירות שנשמרו בבית לאחר שהפירות בגינה כבר הסתיימו. למעשה בדרך כלל המצווה מתקיימת במוצרים בעלי חיי מדף ארוכים כמו יין ושמן.
את מצות הביעור מקיימים בהפקרת הפירות בפני 3 אנשים שאינם קרובים זה לזה, ולאחר מכן ניתן לאסוף אותם בחזרה ולהשתמש בהם. הרב דביר מדגיש כי ניתן לבצע את ההפקר מראש גם עם אנשים שיודעים כי לא ירצו לקחת את הפירות. גם לגבי יין של 'אוצר בית דין' אופן ההפקרה זהה, ואם נותרה כמות קטנה של יין שיעשו בו שימוש בחג הפסח אין צורך לבער אותו.
הרב יוסף כרמל, מרבני ארגון שנת השבע, הוסיף ביחס לפן הרעיוני שמאחורי מצוות הביעור: " בשנה השביעית אנו אוכלים מתוך ידו הרחבה של הקב"ה. מועד הביעור חל כאשר פירות השביעית כלים מן השדה. הקב"ה כביכול אומר לנו: כל עוד הפירות בשדה, האכילה שלכם, בכל מקום שהוא, היא אכילה על שולחני. אך ברגע שכלו פירות השדה, ניתק הקשר בין ההנאה מפירות השביעית לבין מקורם, ואזי הסעודה של הקב"ה כביכול נגמרה. על ידי ביעור פירות השביעית אנו זוכרים שבמשך כל תקופת אכילת הפירות האכילה הייתה במסגרת הסעודה הגדולה שסעדנו מתוך ידו הרחבה.
בשמיטה, כולנו אוכלים יחד. כל עוד הפירות נגישים לכל, אכילת הפירות, גם בתוך הבית הפרטי, מבוססת על אכילה משותפת. היכולת לאגור את הפירות ולשמר אותם לטווח ארוך מקנה יתרון לחלק המבוסס של החברה על פני חלקיה האחרים, בשימוש בפירות השביעית. על ידי הביעור אנו זוכרים, גם בזמן שאנו אוכלים את פירות השביעית, שכולם שווים בזכות האכילה בפירות שנה זו".
ר' ארי ברגמן, מייסד עמותת שנת השבע, מוסיף: "ישנם אנשים שחוששים לקנות יין בערב פסח בשל החשש מקיום הביעור, זה פשוט פספוס, במקום לראות את המצווה הזו כנטל, עלינו לראות בה הזדמנות נפלאה ללמד את ילדינו את הלכות הביעור ואת העיקרון הבסיסי שלו: תוצרת השמיטה אמורה להיות זמינה לכל היהודים ואינה שייכת לנו, ולכן איננו יכולים לאגור אותה. אמנם תהליך הביעור קצר יחסית, אך כאשר אנו חוגגים את ההזדמנות לקיים את המצווה עם ילדינו, ההשפעה עליהם יכולה להיות גדולה מאוד".