הפעיל החברתי יואל מרשק השלים בימים האחרונים העברת ציוד שנאסף בקיבוצו גבעת השלושה, לתושבי חוו'ארה. שוחחנו אתו וניסינו להבין כיצד הוא מעביר ציוד הומניטארי לכפר שתושביו שמחו ועלצו למראה רצח יהודים וכיצד הוא מוודא שציוד הומניטארי לא הגיע לידי משפחות המחבלים. לא ממש קיבלנו תשובה.
את דבריו פותח מרשק בציון העובדה שבמהלך ימי השבעה להלל ויגל יניב הי"ד ביקר בבית המשפחה וניחם את ההורים, שמע על שני האחים "וליבי ליבי איתם", כלשונו. בין השאר גם הציע את עזרתו לבני המשפחה.
באשר לחווארה הוא מספר כי לאחר ששמע שהיו מי שהבעירו בתים בכפר וניסו לפגוע בתושביו "הסתובבתי שם וראיתי את המצוקה הגדולה, את החנויות הסגורות, הפחד החשש האבטלה ושאין אוכל. בקיבוץ שלנו יש מחסן תרומות של ציוד וקצת אוכל שיועדו לאוקראינה, אבל מסיבות שונות אי אפשר להטיס אותו לשם, וכך עלה הרעיון לתת למשפחת שנפגעו".
"התקשרתי למושל מטעם הרש"פ ולקצין בשם ג'מיל בביטחון המסכל והם אמרו לי לבוא. מי שקישר בינינו הוא תושב כפר קאסם. בליל שבת העמסנו משאית ובשבת בצהרים נכנסתי עם המשאית. המושל נתן מחסן גדול, פרקנו את הציוד שם והוא הזמין אותי ללשכה שלו", מספר מרשק ומציין כי על רכבו דגל ישראל ומדבקה של הדר גולדין ואורון שאול. "אמר לי איש הביטחון המסכל תוריד את הדגל והמדבקה, אמרתי לו שאתם מגנים עליי ואני לא מוריד את זה. נכנסנו למרכז שכם. כל פעם עצרו אותי הצבעתי על הרכב שמקדימה, שישאלו שם, והם אישרו לי להתקדם. ישבתי עם המושל, הצטלמנו והוא הבטיח לעזור גם בפינוי מרצון של תושבי חאן אל אחמר".
דיברנו הרבה ולמחרת הבאתי עוד משאית למחסן. הוא לקח על עצמו לחלק ונשבע שזה יגיע רק למשפחות שהבתים שלהן נפגעו", אומר מרשק ומספר כי גם בקיבוצו היו מי שפנו אליו והביעו התנגדות למהלך מחשש שהציוד יגיע גם לידי המחבלים, אך הוא השיב להם שרוב הקיבוץ מסכים ואף עודד את המבצע.
על דבריו אלה שאלנו את מרשק אם במסגרת ביקור התנחומים שלו את משפחת יניב האבלה ביקש את הסכמתם או דיווח להם על כוונתו לחלק ציוד לאנשי חווארה. מרשק הודה שלא וציין שהוא רואה בכך טעות שלו. "זה חסר לי שלא דיברתי איתם. זה קרה כי הכול התארגן ב-4-5 ימים", הוא אומר ואנחנו מזכירים לו את דברי הכאב שהביע הרב שמואל יניב, סבם של יגל והלל, כאשר שמע את דבריו של אברום בורג שתושבי הר ברכה וגב ההר אינם האחים שלו. בכאב גדול אמר אז הרב יניב כי לא יתכן שעל נכדיו הנרצחים אומרים שהם אינם אחים ולתושבי חוו'ארה מתייחסים כאחים ומעבירים להם ציוד.
"למדתי מניסיוני שעם משפחות שכולות אי אפשר ואסור להתווכח", אומר מרשק. "אני מבין וקרוב לכאב שלו. אני מאוד מבין אותו", הוא אומר ואנחנו מקשים ושואלים כיצד יכול היה לחלק ציוד הומניטארי לאנשי כפר שתושביו יצאו לרחובות אחרי כל פיגוע, חילקו ממתקים, מחאו כפיים ושרו שירים כשלנגד עיניהם התחולל פיגוע ועוד פיגוע. מרשק מדגיש שהקפיד שלא להעביר ממתקים ולוודא ככל יכולתו שהדברים יגיעו רק למשפחות שנפגעו. הוא אף הבטיח לבדוק זאת עם המושל.
הזכרנו לו שמדובר במושל מטעם הרשות הפלשתינית, זו שמשלמת משכורות למחבלים, כיצד ניתן לסמוך על אדם כזה שמבטיח ונשבע להעביר את הציוד רק למשפחות שנפגעו ולא למשפחות מחבלים? מרשק מודה שאכן הטענה צודקת ושהוא אכן צריך לבדוק את הדברים. "חובתי לבדוק את זה", הוא אומר ואנחנו מציינים שאותן שתי משפחות שהמושל יפנה אותו לראות שאכן אינן קשורות למחבלים צפויות להיות חלק מהונאה, שהרי לא רק הן קיבלו את הציוד. למעשה לא יוכל באופן מעשי לוודא את מה שהוא מעוניין לבדוק.
האם יואל מרשק כזה תמים, שאלנו אותו, והוא מצידו אומר כי יתכן וזו תמימות, וכן האפשרות שהציוד יגיע גם לידי משפחות מחבלים קיימת, אך עם זאת הדבר לא ישפיע על הדרך ההומניטארית בה הוא נוהג.
על כך שאלנו אם הוא סבור שהעברת ציוד לכפר שהתמלא צהלולים וקריאות שמחה בכל פעם שנרצו אחים שלו, בני עמו, בלב הכפר, היא אכן מעשה הומניטארי... מרשק מהרהר מעט לפני שהוא משיב ואומר שיש צורך להסדיר את החיים זה לצד זה. לא ממש שכנעת, אנחנו אומרים לו והוא מביע תקווה שהפלשתינים יכירו בכך את ישראל ההומניטארית שאותה הוא מבקש לייצג, אך מודה כמי שהאמון האישי שלו חשוב לו, ש"אין לי תשובה ניצחת אם הציוד יגיע גם למשפחות של מחבלים או לא. אני יודע מה ביקשתי ומה אני הולך לבדוק. אולי זו תמימות אבל זה אני".
לאחר שהוא מביע הסכמה לכך שבהחלט יתכן והציוד שהעביר ומקורו בקיבוצניקים שרק ביקשו לעשות טוב ולתרום, יגיע לידי מחבלים, "יתכן ואתה צודק", הוא מודה וחותם בתזכורת והערה אישית לעצמו: "שגיאה שלי שבביקור הניחומים אצל משפחת יניב לא יידעתי אותם קודם על הפעולה הזו. זה מיצר לי ואעשה את זה בשיחה עם האבא עוד הערב", הוא אומר ואנחנו מביעים תקווה שהשיחה הזו לא תשבור את ליבו.