בעוד שרבות נכתב על סכנות האינטרנט והעידן הדיגיטלי במהלך השנים, מעט דובר על הברכות שהאינטרנט מציע לעולם התורה. הופעת האינטרנט והעידן הדיגיטלי היוו ברכה גדולה לשומרי התורה והמצוות. הזמינות ללימוד תורה בקנה מידה המוני הן חסרות תקדים.
היכולת למצוא כל ספר או כל כלי קודש ולקבל אותו ישירות למפתן הדלת למחרת בבוקר מהווה ברכה. שימוש במדיה החברתית לגיוס קבוצות גדולות כדי לחולל שינוי חשוב הוא שימושי לעולם התורה. אכן יש הרבה על מה להודות.
בימים האחרונים נראה שפע של הודעות טקסט ומיילים, השכיח בתקופה זאת של השנה, בה מודיעים על מכירת חמץ ברשת. מכירת חמץ לאורך הדורות נעשתה על ידי הליכה לרב והסמכתו כדין למכור את החמץ. על פניו נראה שהחידוש הזה של מכירה באינטרנט היא ברכה נוספת עליה יש להודות.
לא רק שזה מאפשר לשומרי מצוות להתחמק מהצורך למצוא את הזמן לראות פיזית את הרב, אלא שכעת, תוך שימוש בעקרון ההלכתי של "זיכוי הרבים", המוני אנשים שאינם שומרי מצוות יכולים גם הם למכור החמץ שברשותם בקלות. מה יכול להיות רע בזה? למעשה, זה היה ארגון רבני בעצמו שעמד במקור מאחורי המכירה הדיגיטלית של החמץ, שהפך ליוזמה מוצלחת.
שנים רבות לפני העלייה לארץ שימשתי כרב קהילה בשתי קהילות יהודיות קטנות במערב התיכון בארה"ב. בשונה מהאופי ההומוגני של הקהילות אורתודוקסיות בחוף המערבי והמזרחי ובערים גדולות אחרות, הקהילות האורתודוקסיות בהם שרתתי היו מאוד הטרוגניות.
הם כללו רבים שאינם שומרים מצוות וכן כאלה שממעטים להגיע לבית הכנסת באופן קבוע. השאלה מדוע אנשים מהסוג הזה בוחרים להשתייך לקהילה אורתודוקסית היא נושא למאמר אחר, אבל חשוב לציין את המגוון שבקהילה. ומה שמצאתי על מכירת חמץ לימד אותי לא מעט.
רבים שהגיעו לבית הכנסת רק שלושה ימים בשנה חיפשו אותי כדי למכור עבורם את החמץ. היה בזה חיבור נוסף שלהם לפסח מעבר לאירוע ליל הסדר. במהלך אותן פגישות אחד-על-אחד אלו, קצרות ככל שהיו, יכולתי להתחבר לבני הקהילה, לחזק את הקשר איתם. זה היה טוב עבורי, ואני מקווה, שגם עבורם.
חשיבותו של קשר זה הייתה משמעותית לא רק עבור אלה שהגיעו לבית הכנסת שלוש פעמים בשנה. אלא גם עבור חברי הקהילה שהגיעו כל שבת או שלוש פעמים ביום, נראה שכולם השתוקקו ונזקקו לחיבור אנושי לרב חי אמיתי ולא רק למסך מחשב. המפגש הזה בין הרב לחבר הקהילה היה, באופן מסורתי, אולי התקופה היחידה בשנה בה הרב נמצא אחד על אחד עם חברי הקהילה.
מרכז ברקאי לרבנות מעשית ופיתוח קהילה, אותו אני מוביל, פועל מדי יום לחיזוק הקשר בין הרב לבני קהילתו. לפעמים המצב הוא שרבים פשוט לא יגיעו לבית הכנסת כדי למכור את החמץ ולכן עלינו לספק את אפשרות מכירת החמץ באינטרנט. אבל עלינו להשתדל מאוד לעודד את אלה המגיעים לעשות זאת בפועל.
במקומות רבים מדי, אפשרות האינטרנט מוצעת כפתרון "לכתחילה" כאשר היא צריכה להיות פתרון של "בדיעבד". למרות כל היתרונות של האינטרנט, אנשים עדיין צריכים ותמיד יצטרכו חיבור אישי.
אין ספק שאחרי מגיפת הקורונה - ככל שנוכל ליצור יותר קשר אישי, במיוחד בימים מאתגרים אלו, כך יהיה זה טוב יותר עבורנו באופן אישי ועבור עם ישראל בכלל.