ד"ר רעות פז, מתמחה במשפט בינלאומי, חברה בארגון science abroad, ומרצה בנושאי אנטישמיות ומשפט, מובילה בימים אלה מחקר השוואתי ובו היא וצוותה בוחנים את האופן בו מתייחסות מדינות אירופאיות שונות, אנגליה, צרפת, גרמניה ופולין, לתופעות אנטישמיות. על מסקנות המחקר שלה סיפרה בראיון לערוץ 7.
המחקר, מספרת ד"ר פז, מתמקד בזירה המשפטית אליה מגיעות לאורך השנים, מאז שנת 45', עתירות ותלונות על תופעות אנטישמיות ומסתבר שההתמודדות לאורך השנים בטריבונלים השונים מורכבת ולא פשוטה, בין השאר משום שבשנים שאחרי המלחמה נותרו אותם משפטנים ואותם שופטים בעלי תפיסה אנטישמית בעצמם על כס המשפט ובצמתי ההכרעה בסוגיות האנטישמיות שהובאו בפניהם.
"אנטישמיות היא לא רק השנאה העתיקה בעולם, אלא גם תיאורית הקונספירציה הגדולה בעולם, שהיהודים שולטים ונשלטים חזקים וחלשים", אומרת פז. "משפטנים נותרו בתפקידם באותן מדינות לאחר המלחמה כך שאנטישמים נותרו במקומם עד 1990. למעשה העולם המשפטי, ולא רק הוא, היה מוכפף לתפיסות אנטישמיות של שופטים שהיו בתקופת המלחמה או כאלה שלימדו את המשפטנים של הדור הבא".
במציאות הזו קשה היה לצפות ליחס הוגן לתלונות ועתירות בנושאי אנטישמיות, אך אם לא די בכך התווספו בעיות נוספות שכן "אין לנו הגדרה משפטית לאנטישמיות, כמו שאין להרבה תופעות אחרות, למרות שזו תופעה שניהלה את אירופה משנת 33 למשך 12 שנה. כשאין הגדרה, איך בתי משפט דנו באנטישמיות?", היא שואלת ומספרת כי מהמחקר עולה שמרבית בתי המשפט, בעיקר בגרמניה, העדיפו שכל עתירה שכזו תיפול בין הכיסאות הפרוצדורליות, בתואנות של מועד הגשת העתירה וכיוצא באלה, ובלבד שלא יצטרכו לדון בעתירות.
את פז וצוותה הפתיע לגלות שעד כה הנושא לא נחקר ומטרתה היא להקים בנק מידע בו יוכל כל משפטן לחקור ולהכיר את התקדימים המשפטיים בסוגיות מסוג זה. מהדברים מתבררים פערים והבדלים בין מדינה למדינה, בין רמות שוות של בתי משפט ואף בין בית משפט אחד למשנהו. לדבריה רק לאחר השלמת המחקר ניתן יהיה להגיע למסקנות ברורות.
עוד היא מדגישה כי הבעיה היא לא רק בהיעדר הגדרה לאנטישמיות, אלא גם בהיעדר הגדרה למונח יהודי בזירה המשפטית הבינלאומית. במציאות זו "משפטנים לאורך השנים לא תמיד רצו להגיד את המילה יהודי ודיברו על ישראלי". רק בשלבים מאוחרים דובר על יהודים במפורש, ולחוקרים לקח זמן על מנת לזהות את הבעייתיות הזו שמקשה עליהם לאתר את פסקי הדין והדיונים המשפטיים שעסקו ביהודים ובאנטישמיות, משום שרבים לא רצו להגדיר את הדברים באופן הזה.
"אני מקווה שהמחקר ימשיך יותר מארבע השנים שקיבלנו מהמכון הגרמני להשכלה גבוהה, כי יש כאן הרבה עבודת רגליים ועיניים. זו תיבת פנדורה שכשפותחים אותה מגלים שכל מה שהבנת עד עכשיו לא הבנת כלום", היא אומרת ומציינת כי גם אם ניתן כעת להתחיל ולגבש מסקנות לגבי ההבדלים בין בתי המשפט והמדינות השונות הדברים עוד עשויים להשתנות, אם כי ניתן לקבוע שהמציאות באנגליה שלא הייתה תחת שלטון נאצי ומערכת המשפט שלה פועלת על פי תקדימים, המציאות תהיה שונה משאר המדינות.
לדבריה "יש בגרמניה ניסיון לחקור אנטישמיות בלי המונח יהודי, מה שלא ברור איך הוא קורה. בלי שיהודי יגיד שהוא חש מופה בגלל יהדותו איך ניתן לחקור את האנטישמיות?", היא תוהה ולשאלתנו היא קובעת כי הסיבה לכך הוא גם חשש ממבוכה שתיגרם למערכת המשפט הגרמנית וגם רצון שלא לתייג בני אדם על פי שיוכם האתני. כך הגענו למצב שבו "יותר קל לדבר על אנטישמיות בלי לדבר על יהודים".