יוסי רוט מעולם לא סיפר לאיש על מה שעבר בימי המלחמה. בכל פעם שנשאל אמר "זה לא מעניין" וביקש להתרכז בהווה ובחיים. סבא יוסי הוא הסבא של אשתי, יערה.
הוא נולד בהונגריה ב-1923 ובגיל 8 בלבד התייתם מאביו. לסבא יוסי נותרו אמא, יהודית יוליאנה, ושני אחים - אהרן הבכור וצבי הירש הצעיר.
כשפרצה המלחמה נדד סבא יוסי ברחבי אירופה, במחנות עבודה ובצעדת המוות, ולאורך כל התקופה שמר על התפילין שקיבל מדודו לבר המצווה. תפילין גדולות ומהודרות בשקית כחולה עם רקמה זהובה בצורה מגן דוד. יחד עם התפילין החזיק גם תמונה של משפחתו.
בתו רחל מספרת כי לא עבר על אביה יום ללא שהתפלל שחרית והניח תפילין. בתום המלחמה חזר סבא יוסף לעירו מישקולץ בהונגריה בתקווה לפגוש את משפחתו, הוא פגש את אחיו הבכור אהרן, אך שם גם הבין את גודל האסון. אמו ואחיו צבי הירש נרצחו ועימם גם שאר המשפחה העניפה - דודים, דודות ובני דודים רבים.
האחים החליטו לעלות לארץ וכשהיו בהמתנה לאוניית מעפילים שתיקח אותם לארץ ישראל, שהו באיטליה, שם בניגוד להרגלו במשך כל המלחמה, יום אחד החליט לשמור את התפילין בכיסיו ולא בתיק הגב. ההחלטה הזאת התבררה בדיעבד כנס, כשבאותו יום כייס חתך את רצועות תיק הגב וגנב אותו עם כל תכולתו, אך התפילין שהיו בכיס ניצלו.
הוא עלה לישראל באוניה "ברכה פולד" והיה ממקימי קיבוץ תחיה. אחר כך עבר למושב משואות יצחק שם הקים את ביתו.
לאחר פטירתו נשארו התפילין יתומות ובמשפחה חשבו מה לעשות בהן. כשבגר הנכד עידן החליטו במשפחה להעניק לו את התפילין.
עידן ברזלי מספר על התחושה המיוחדת להשתמש בתפילין של סבו. "זו זכות מאוד גדולה שאני משתמש בתפילין הללו. כנכד, כאבא, כמורה, אני מרגיש שהתפילין נותנות לי פוקוס של לזכור מי אני, ומאיפה באתי, ומה אני רוצה להעביר הלאה לילדים שלי, לתלמידים שלי. התפילין עושות לי תהליך מאוד משמעותי של העברת המסורת מדור לדור. אני מאמין שזה גם היה מאוד חשוב לסבא יוסי, שמכל הדברים שהיו לו הוא בחר שזה מה שישאר".
עידן מסכם, "אני מאוד מאוד גאה. המעמד של הנחת התפילין מאוד משמעותי בשבילי בכל בוקר".