יוסי צור, אביו של אסף (בלונדי) הי"ד, שנרצח לפני עשרים שנה בפיגוע התופת בחיפה, כתב יחד עם איריס שגב, אמו של נמרוד שנפל במלחמת לבנון השנייה, את הספר 'שמאל ימין שכול' ובו הם מספרים על סיפורם האישי סיב השכול, אך משני עברי המתרס הפוליטי, הוא כאיש המזוהה עם הימין והיא כפעילת שמאל.
"הצעתי לה לכתוב את הספר שמספר גם על השכול מהצד שלך, השכול הצבאי על נמרוד איש המילואים שהיה בטנק במלחמה, וגם את סיפור השכול האזרחי של אסף שלי, תלמיד בית ספר בן 17 בכיתה י"א ויש באוטובוס בדרכו הביתה, ונשלב בזה גם את העובדה שאנחנו חלוקים באידיאולוגיה. היא פעילה בפורום משפחות ישראלי פלשתיני ואני פעיל בארגונים עם אוריינטציה ימנית ובעיקר מאבקים נגד שחרור מחבלים ומנעת טרור", הוא מספר ומודה כי אמנם יש על מה לדבר בין הצדדים, אם כי זה קשה מאוד.
"המסר של הספר הוא בדיוק זה, שלמרות ההבדלים האידיאולוגיים הגדולים ולמרות הוויכוחים הגדולים שמתעוררים, ולמרות שלפעמים אנחנו פועלים אחד נגד השני בתקשורת ובמקומות אחרים עדיים אפשר לשמור על חברות ואחדות", אומר צור ומספר על הקושי האישי שלו לראות שהמחלוקות מייצרות קושי לחיות יחד. בעיניו כשם שבעל ואישה יכולים להיות חלוקים בדעותיהם וכשם שחברים יכולים להיות חלוקים ביניהם ברירת המחדל אמורה להיות חיים יחד מתוך כבוד הדדי.
הספר נכתב הרבה לפני סערת המחלוקת סביב חקיקת תיקון מערכת המשפט, אך הוא יוצא בימים הסוערים הללו וצור מיצר על כך שמסתכלים עליהם כצמד מוזר. "אני מאוד מקווה שהספר יעשה משהו בקידום האחדות בעם".
"השכול מביא אתו סוג של הקצנה בדעות, מי שהיה בימין הולך יותר ימינה ומי שהיה בשמאל פונה יותר שמאלה. זה נובע מהצורך הפנימי לעשות משהו כדי למנוע את ההרוג הבא", הוא אומר ומדגיש כי בינו לבין איריס יש את אותו חזון לעתידה של המדינה והשלום שיהיה בה, והוויכוח הוא רק על הדרך. להערכתו זו המציאות בין כל חלקי העם. "אני יודע שיש לה ילדים ונכדים והיא רוצה את הטוב ביותר עבורם. אנחנו חלוקים על הדרך. אני סבור שהדרך שהיא הולכת בה תגרום להחמרת המצב בנתינת אשליה של משהו שיכול לקרות ולא יקרה. כנראה שגם היא מסתכלת עלי ככה. אנחנו חלוקים ועדיין מדברים וחברים".
בהתייחס לכריכת נרצחי פעולות האיבה עם חללי מערכות ישראל ביום זיכרון אחד, אומר יוסי צור כי השילוב אמנם הוחלט, אבל "בפרקטיקה זה לא קורה. מי ששולט באירועים הוא משרד הביטחון ואין שותפות מלאה של חללי פעולות האיבה ביום הזיכרון. אנחנו רוצים לראות את זה הולך קדימה ושחללי פעולות האיבה יונצחו בהיכל ההנצחה של חללי מערכות ישראל בהר הרצל. אנחנו נגד ההפרדה. קו פרשת המים הא מלחמת לבנון השנייה שבה קיבלנו כמויות של טילים ורקטות מלבנון בכמויות שלא ידענו קודם, וזה המשיך עם מה שקרה בעזה אחרי הגירוש ב-2005 והיום ברור לכולם שהעורף הוא החזית. אנחנו רואים שהעורף גם חוטף וגם מאוים ממה שיחטוף בעתיד. כבר ב-2003 לא ידעו להסביר לי מה ההבדל בין שני חיילים שנהרגו באוטובוס לבין 15 האזרחים שנהרגו באותו אוטובוס. כל נושא ההפרדה הוא לא הגיוני, הוא ארכאי".
בעיני צור כל מי שמוכרז כחלל פעולות איבה אמור להיות כלול ברשימת חללי מערכות ישראל וברוח זו הדברים אמורים להתנהל בטקס אחר ובפרוטוקול אחד. "מדברים על אחדות ואני מבקש גם אחדות בחללים ונמשיך להילחם על זה".
צור מספר כי השנה צפויה לו ולמשפחתו טלטלת רגשות משמעותית במיוחד שכן לאחר יום הזיכרון יגיע יום העצמאות ומיד לאחריו יבוא יום ההולדת ה-37 של בנו, אסף. "אנחנו מיטלטלים מיום ליום בצורה מאוד קשה", הוא אומר ומספר על הטקס שנוסד בבית העלמין בחיפה, שם קיימת חלקה לחללי פיגועי הטרור. "ביום הזיכרון אני עומד בטקס ליד הקבר של אסף. אני מקווה שהטקסים יהיו שפויים ונורמאליים".
על המתיחות סביב הטקסים הוא אומר "זה נורא ואיום. מדברים על פוליטיקאים בטקסים, אבל אלו לא פוליטיקאים בטקסים אלא נציגי מדינה שמגיעים לטקסי יום הזיכרון. הייתי בעד פסק זמן ליום הזיכרון ואני מקווה שיימצא פתרון. ארגון בוחרים בחיים הציע שיבואו בזוגות כדי להקרין סימבולית את הביחד. יש בזה הרבה סימליות של אחדות ואולי זה ירגיע את המצב".
לטעמו מי שמתכוון לחולל פרובוקציות בבתי העלמין חושב רק על עצמו ושוכח שיום הזיכרון נועד למשפחות ולזכר החללים.