בעקבות ההחלטה לבחור באופק ראשון, בת ה-17 שהקימה את 'סיירת החרם' כחלק ממאבק כולל בתופעת החרם בבתי הספר, שוחחנו עם שייקה אל עמי, מייסד 'כנפי דרור', עמותה הנאבקת בתופעה, מי שאיבד את בנו, דרור ז"ל, בשל התופעה האכזרית.
בדבריו מסרב אל עמי בכל תוקף לקבל את תופעת החרמות כגזירת גורל שאין לעשות נגדה דבר. "אנחנו מבינים שמחלות קשות הן חלק מאיתנו, חלק מהעולם, אבל נגעים חברתיים הם לא חלק מהעולם. הם צומחים על רקע מסוים והופכים לחלק מהוויית החיים שסובבת אותנו אבל הם ממש לא חלק אינטגראלי מהחיים שלנו".
אל עמי מזכיר את דברי חז"ל המסבירים את חובת זקני העיר לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' כביטוי לנטילת אחריות מנהיגותית על תופעה חמורה המתרחשת בסביבתם. "הם לימדו אותנו שיש אחריות לנגעים חברתיים. כמו תופעות אחרות שידענו לעקור אותן, גם עם תופעת החרם וההדרה החברה יכולה להתמודד אתו ולקחת אחריות, גם אם לא לחלוטין. אנחנו יודעים שגם אלפי שנה אחרי מעמד הר סיני יש מי שעדיין גונב ורוצח, אבל מי שגונב ורוצח יודע שזה מעבר לקו האדום של החברה. כך אנחנו רוצים לעשות גם בנושאי החרם וההדרה".
"ראשית צריך להבין שהסיפור הוא לא של החבר'ה הצעירים אלא באחריות שתיקח הקהילה. מי שישנה את הנורמה אלו לא הילדים ובתי הספר. צריך תנאים לשגשוג תופעות כאלה וחלק מהסיפור הוא תופעת הרשתות והשיח האלים שמעצימים את האלימות בקרב ילדים, אבל כחברת מבוגרים אנחנו משאירים ואקום כשאנחנו אומרים שזו בעיה של הילדים. להיפך, זו בעיה של חברת המבוגרים", אומר אל עמי.
לדבריו ההתמודדות חייבת להתחיל בשיח שיתנהל בכל קהילה על ידי כל מנהיגות. "אם ידברו על זה בכל בתי הכנסת, בכל המערכים הקהילתיים, אם ועדי ההורים יעסקו בזה כחלק מהאחריות שלא מסתיימת במתנות של סוף השנה, יעסקו בנורמה התרבותית". דוגמא לעיסוק אחראי שכזה מוצא אל עמי באירוע שאירע לרב ראם הכהן, רב הישוב עתניאל וראש הישיבה שם. "הוא עצר טרמפ בצומת גילה. עלו לרכב שלו שלושה חבר'ה צעירים בגיל כיתות ה'–ו' ותוך כדי הנסיעה הם דיברו על חרם שהם עושים בכיתה. הרב ראם הכהן לא אמר להם כלום. הימים היו ימי ספירת העומר. הגיע זמן תפילת ערבית, ובסוף התפילה הרים הרב ראם את היד, הסתובב אחורנית ושאל את הציבור בשביל מה אנחנו סופרים ספירת העומר אם דבר כזה קורה אצלנו בקהילה, מה הטעם?".
השאלה הקטנה הזו של הרב עוררה סערה בישוב כולו. "למחרת כל הכיתה הייתה אצלו, יומיים אחרי כל הצוות החינוכי היה אצלו והישוב התחיל לגעוש. הרב ראם מבהיר שזה לא עניין של הילדים אלא עניין שלנו כקהילה שמאפשרת את זה. זה בדיוק המהלך שלנו", מספר אל עמי על פעילות העמותה בראשותו ליצירת אחריות בקהילות שונות ברחבי הארץ.
הרעיון הוא הקמת מערך התמודדות עירוני שמבוסס על רשת מתנדבים שתדאג שידברו על התופעה בכל מקום וכך תקבע את נורמת החברה. "ידברו על זה גם בשולחנות שבת, ידברו על זה בכל השפות, וכך הנורמה תהיה ברורה", הוא אומר ומציין כי לצד קביעת הנורמה תגבש כל קהילה מערך של מתנדבים שיידעו כיצד להתמודד באופן מעשי בכל מקום שבו מתגלה התופעה, שילוב הכוחות יוביל לשינוי מהשורש.
"אנחנו לא ממציאים את אמריקה. לפני כמה שנים תופעת ההטרדה המינית נחשבה לחלק מהנורמה בעולם, עד שקמו ארגונים ושינו נורמה", מזכיר אל עמי הרואה בתקדימי תופעות שמוגרו בעבודה עמוקה וסדורה, וכך, הוא משוכנע, יקרה גם לתופעת החרם. "אם בעוד שנה או שנתיים יהיה ברור שחרם הוא מחוץ לגבול, ולתופעה אין מקום בשום קהילה וכל ועד הורים, כל רבנים וכל ראשי קהילה ייקחו אחריות ונדע מהצד השני לייצר גם את יכולת ההתערבות, נהיה במקום אחר".
את ההחלטה להקדיש מקום להתמודדות עם התופעה בטקס הדלקת המשואות רואה אל עמי כאמירה נפלאה שיש לשמוח ולברך עליה. "יש כאן הבנה שמדובר בעניין ציבורי. יחד עם החברה למתנ"סים פיתחנו תכנית שנגיש תכנית לשר החינוך כדי לחולל את המהפך החברתי כולו שבו נגיע לכל עיר ולכל ישוב יחד עם קמפיין ארצי בהובלת משרד החינוך, ונהיה במקום אחר. את הנגע הזה אפשר להסיר מקרבנו. זה בידינו".