עורכת הדין יסכה בינה מהתנועה למשילות ודמוקרטיה משוחחת איתי ביום ראשון בבוקר, לאחר שהגיעה באיחור למשרד. "לקחתי את הרכב לניקוי", היא מסבירה. ביום חמישי האחרון הושחת רכבה על ידי מפגינים שריססו את המילה "גזענים" על הרכב ושרטו אותו. היא נמנעה מלנקות את הרכב עד יום ראשון, כי חיכתה לשמוע מהמשטרה אם בכוונתם לאסוף ממנו טביעות אצבע כדי לתפוס את המשחיתים. "הבוקר הצלחתי סוף סוף לשוחח עם המשטרה. הם אמרו שהם לא מתכוונים לאסוף טביעות אצבע כי כבר עבר הרבה זמן מאז ההשחתה. כששאלתי למה לא אספו קודם, הרי את התלונה הגשתי בסמוך לאירוע - לא קיבלתי תשובה".
את סבורה שמדובר באכיפה בררנית?
"אני יודעת שבמקרים של גרפיטי והשחתת רכוש ציבורי, ובטח רכוש פרטי, המשטרה עושה ככל יכולתה כדי לאתר את המבצעים. האם החוויה שלי דומה? יש אינדיקציה שזה לא הכיוון. על פי חוק, ברגע שיש אירוע הם צריכים לחקור, ולא לחכות שתוגש תלונה. יש צילומים מהאירוע, היו שוטרים במקום". היא מצהירה שבכוונתה לעקוב אחרי הטיפול בנושא. "מדובר בפגיעה ברכוש פרטי, זו חצייה של קו אדום שצריכה להיות מטופלת בכל חומרת הדין, שאם לא כן, אנו בפתחה של אנרכיה".
בינה הוזמנה לנאום בכנס בשם "בג"ץ נגד המשפחה" שהתקיים בפורום קפה שפירא בבורסת היהלומים ברמת גן. הכנס התקיים מטעם פורום הארגונים למען המשפחה, והוא עסק בסוגיות שבהן בג"ץ מנכס לעצמו שררה בלתי מוגבלת בתחומים הנוגעים למשפחה בישראל.
בינה דיברה בכנס על הצעות חוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה, והביאה את התזה שלה, שלפיה החוקים המוצעים לא ישרתו את המטרה שהם מתיימרים לשרת. "תפיסת העולם הנאו־מרקסיסטית סבורה שניתן לפתור בעיות דרך חקיקה", היא מסבירה. "יש אפשרות להיכנס לזירת היחסים בתוך המשפחה בכלים משפטיים, והשאלה היא תמיד איפה הגבול. ברגע שאין הגדרה ברורה היכן עובר הגבול, נוצר כר לבעיות חמורות", היא קובעת. "בעיניי צריך לפתור דברים דרך חינוך, הגברת מודעות וקבלת אחריות, ולא דרך חקיקה. חקיקה לא פותרת עוולות, ולרוב אף יוצרת עוולות הרבה יותר גדולות משהיו קודם לכן. המשפחה היא היחידה הכי חשובה לאדם, ואם מישהו נפגע בה, כולם נפגעים. הדרך לפתרון בעיות במשפחה צריכה להיות טיפולית, ויש להתערב בכלים משפטיים רק במקרי קיצון".
כאמור, במהלך הכנס התקיימה הפגנה של ארגוני להט"ב שמחו נגד הכנס ואף ניסו לשבשו.
"מתחת לבניין נאספו כשלושים איש עם זמבורות, רמקולים, דגלי להט"ב וכדומה", משחזרת בינה. "בשלב מסוים עלה חבר מועצת העיר רמת גן, שלומי בן ששון, ואמר: 'אנחנו מתנגדים לכנס, אתם רוצים לפגוע בלהט"בים'". הצעקות הרמות שנשמעו מבחוץ לא נתנו לה מנוח: "רציתי להבין לעומק מה קורה פה. הרי ברור לי שאנחנו לא רוצים לפגוע באיש, מתקיים כאן דיון רעיוני שמטרתו להציע אלטרנטיבות רעיוניות".
היא ניסתה לשוחח עם מפגינים שעלו לאולם. "אחד המארגנים שאל אם אני רוצה לשבת איתם למעגל שיח. אמרתי, 'בוודאי. אחרי שאדבר בכנס אבוא לדבר איתכם'". כשסיימה לנאום היא ירדה אל המפגינים. "קיבלו את פניי בצעקות איומות: 'פשיסטית', 'גזענית', 'אתם רוצים להרוס את המדינה', 'את שפחה של שמחה רוטמן'. אלה חוויות מאוד לא פשוטות", היא נאנחת, "עד כניסת השבת שמעתי צלצולים באוזניים מהצרחות שלהם".
מדוע נשארת?
"כי הבטחתי שאבוא לדבר". מכיוון שמי שהזמין אותה לשוחח לא הצליח להשתיק את חבריו, הוא הציע להתרחק מעט מהפגנה וקרא למפגינה נוספת להצטרף. "עוד לא הספקנו להגיד מילה, וכבר היא הכריזה ששמעה את מה שאמרתי בכנס ולכן היא לא מוכנה לדבר איתי. שניהם הסתובבו באחת והלכו".
נפגעת?
"ברמה האישית זה מאוד מבייש", היא מודה. "הרגשתי חשופה לגמרי. התחלתי לחזור לכיוון הכנס, ופתאום מישהי צעקה עליי: 'בגללך רצחו ילדה במצעד הגאווה'. הסתובבתי ואמרתי לה: 'בגללי לא רצחו ילדה! אני חושבת שזה פשע נוראי'. ניסיתי לדבר איתם, ליצור קשר עין ולהגיד להם שאני שומעת אותם. רציתי לומר להם שהם לא מכירים אותי ולא יודעים מה הן עמדותיי. האם בגלל שאני שותפה של שמחה רוטמן אין לי זכות קיום?"
למה התעקשת?
"כי בעיניי, אנשים שמפגינים בכאלה עוצמות ובאופן עקבי, סימן שמשהו באמת כואב להם. באיזשהו שלב מישהו שאל אותי אם אני בעד שוויון. אמרתי לו, 'בטח שאני בעד שוויון. אבל בואו נדבר על מה זה שוויון'. הוא הוסיף ושאל אם אני בעד חוק יסוד: החקיקה, ואמרתי שאני חושבת שאחרי שנגביל את בג"ץ, יש מקום להגביל גם את המחוקק. ראיתי שהוא בהלם מהעמדות שלי, כי הוא קלט שאני לא באה כדי לרמוס אותו, למרות שאנחנו חלוקים בדעותינו. ניסיתי להסביר שיש כאן דיון רעיוני ואידאולוגי שאנחנו צריכים לנהל, ושאם נדבר אולי נסכים על הרבה דברים. עבורי זה היה מאוד חזק".
לאחר שגילתה את ההשחתה של רכבה היא כתבה פוסט ארוך שבו פירטה את עמדותיה, שמאחוריהן היא עומדת - אך כתבה גם שהיא מבינה שיש ציבור שנמצא בפחד גדול. "יכולתי לזרוק גפרור למדורה הבוערת שהולכת וגדלה, אבל לא רציתי ללבות את האש בעם ישראל", היא אומרת. "כשדיברנו, יכולתי לזהות כאב. אחד מהם אמר לי: 'מכוונים לנו אקדח לרקה'. אמרתי לו שאני כבר שלושים שנה חיה עם אקדח מכוון לרקה. הוא שאל על מה אני מדברת, וסיפרתי לו שהבן שלי למד בתלמוד תורה בעמונה והרסו לו את בית הספר. אמרתי שהרסו יישוב של עשרות משפחות, יישוב פורח ומלבלב, ואפילו לא בדקו למי שייכת הקרקע, וזו דוגמה אחת מני רבות שבהן אני לא יכולה לבטא את העמדות והערכים שלי כי יש שופט עליון שקובע עבורי".
בינה סבורה שגם על הציבור הימני מוטלת חובה לחתור לשיח עם השמאל. "הרב קוק אומר שכשאתה רואה תופעה רחבה מול עיניך, עליך לנסות להבין מהי נקודת האמת שבה. אני רוצה לזהות את נקודת האמת וללמוד ממנה. אם הם חושבים שאני, אישה שומרת מצוות שמנסה לכוון למה שה' רוצה, הולכת לרמוס אותם - אז אני רוצה להבין מה אני עושה לא מספיק נכון. הבירור שנעשה עכשיו בעם ישראל הוא מאוד חשוב. זה בירור של ערכי עם ישראל. כדי לעשות זאת צריך לפרק פחד עצום שעומד בינינו".
תמכת בהעברת הרפורמה המשפטית למרות המחאה. האם לרפורמה יש תקומה?
"צריך להעביר אותה. ברור לי שהטרלול לא יפסיק עד שהרפורמה תחוקק", היא אומרת. "האם נבחרי הציבור שלנו, מלבד רוטמן ולוין שהוכיחו את עצמם, מסוגלים להעביר אותה? אני לא משוכנעת". יחד עם זאת היא מבקשת להבהיר שהיא אינה קוראת בשום אופן להפלת הממשלה: "משמעות האלטרנטיבה היא מבחינתי כליה על מדינת ישראל, לא פחות מזה. זו תהיה מדינת כל אזרחיה. הימין צריך להתעורר, לצאת להפגנות, ולתמוך בארגוני חברה אזרחית של הימין שמשוועים לאמצעים כדי לעורר את השטח ולקדם את ערכינו".
האם התנועה למשילות ודמוקרטיה שותפה לשיחות בבית הנשיא?
"התלבטנו אם ללכת לבית הנשיא ולהיות חלק מהשיחות הללו, אבל הקו שהוחלט עליו הוא שאת השיחות צריך לנהל בכנסת ולא אצל הנשיא. מבחינתנו האמון בנשיא נשבר בעקבות פרסום המתווה שלו, שהוא גרוע יותר מהמצב הנוכחי".
ההשחתה של הרכב ריפתה את ידייך?
"התחושה היא שביקשו לומר לי: 'את לא בן אדם. אנחנו משחיתים לך את הרכוש, ואם נרצה נגיע גם אלייך'. אירוע בהחלט מאיים, אבל הוא גרם לי להתחזק בעמדתי שחייבים להעביר את הרפורמה הזו כמה שיותר מהר, כי אחרת המצב רק ילך ויידרדר. במקום שבו השחיתו רכב אפשר גם לפגוע בנפש. זה לא מרפה את ידיי בשום אופן. חייבים להחזיר את הדמוקרטיה לעם ולעבור לדבר על הערכים ולא על האנשים, לברר יחד לאן פניו של העם היהודי בארצו ומה ייעודו".
היה או לא היה שמן?
דלית סוטר, המוכרת בכינויה גלי בת חורין, היא יושבת ראש פורום קפה שפירא, שאירח את הכנס "בג"ץ נגד המשפחה". סוטר הייתה הדוברת שסיכמה את הכנס. "דיברתי על ההשלכות ועל המחירים של טשטוש קטגוריות מובנות מאליהן", היא מסבירה. "ככל שמטשטשים קטגוריה שיש לה משמעות משפטית, כך לבית המשפט יש יותר כוח. אם למשל מטשטשים קטגוריה של זכר ונקבה או של חתונה מתוך מטרה להקים משפחה ולגדל ילדים במערכת מונוגמית - אז כל אחד יכול להגדיר משפחה וזה הופך לסוגיה משפטית. ככל שמטשטשים יותר את הקטגוריות, הכול נהיה שפיט. חשבנו שהמשפטיזציה הזו פוגעת במדינה ברמה ביטחונית, כלכלית ופוליטית, אבל מסתבר שבג"ץ שלח את זרועותיו אפילו לשאלה אם הילד שלנו הוא בן או בת".
כנגד מה מחו המפגינים?
"הפגינו נגדנו ארגוני להט"ב, למרות שהעיסוק שלנו בלהט"ב היה מזערי. כשהמפגינים הגיעו עד לאולם, אפילו אפשרנו למי שנראה לנו כמנהיג ההפגנה, חבר עיריית רמת גן שלומי בן ששון, לדבר בפני באי הכנס, וזאת למרות שהוא הסיג גבול ופרץ לכנס עם מגפון". היא סבורה שמדובר בחבר מועצה שניסה לעשות הון פוליטי.
על מה הוא דיבר?
"אחרי שניסה לשכנע אולם שלם של משפטנים ואקדמאים שביבי שטף לנו את המוח וגרם לנו לשנוא את המשטרה ואת מערכת המשפט, הוא דיבר על תיקון חוק ההפליה שעורר סערה בתחילת דרכה של הממשלה הנוכחית, שבו ביקשו לאפשר לבעלי עסקים להימנע מלתת שירות בניגוד לאמונתם". היא מסכימה שתיקון החוק מאפשר הפליה מסוימת, אך טוענת שלכפות על בעל עסק לתת שירות בניגוד לאמונתו פירושו כפייה ממסדית, שהיא קשה הרבה יותר מההפליה שהתיקון גורם. "אני עובדת במשרד תקשורת ולפעמים נותנת שירות לפוליטיקאים שדעותיהם מנוגדות לדעותיי, וכך אני מתקרבת לדעותיהם ונוצר דו־שיח. אם יכפו עליי לתת שירות למישהו שבעיניי הוא מתועב, זו תהיה כפייה איומה שרק תקצין את השיח. עדיף לתת לאנשים להתערבב ולוותר על הדעות הקדומות מתוך קרבה ולצורך עצמם, מאשר לכפות עליהם לשרת מטרות שאינם מאמינים בהן".
בעיניה מדובר בעוד מפגן צביעות של השמאל: "מעל שלושים שנה אני עובדת במשרדי פרסום. עובדים שם בדרך כלל תל אביבים שמאלנים וחילונים. במשך כל שנות עבודתי נוכחתי שבכל פעם שחרדי הגיע למשרד פרסום כדי לקבל שירות, הוא קיבל שירות גרוע במיוחד. בזו לו בפניו או מאחורי גבו, והוא הרגיש כקותלי חזיר בחתונה יהודית", היא מוסיפה בלשונה הציורית. "אמרתי למפגינים שהם אלה שמפלים ומתייחסים לאנשים אחרים כאל האויב".
בשלב מסוים המפגינים פרצו לאולם עם תוף והפריעו לדוברים. בסרטון שהעלתה אחר כך לרשתות נראית סוטר כשהיא ניגשת אליהם ולוקחת מהם את מקלות התיפוף. "החזקתי את המקלות בכוח עד שהם הסתלקו", היא אומרת, ומוסיפה שהיא בעד אלימות מידתית: "הפעלתי את הכוח הפיזי הנדרש כדי להפסיק את התיפוף שהפריע לדוברים. זה כל מה שביקשתי לעשות, וזה הצליח".
שלומי בן ששון, חבר עיריית רמת גן, טען ששפכו עליו שמן בסיום ההפגנה.
"איש מאיתנו לא שפך עליו שמן", היא אומרת. "כל האירוע הוסרט, איש לא פתח חלון במהלכו, וכמובן לא היה לנו שמן. כשיצאנו מהכנס היו למטה שקיות זבל מפוזרות שייתכן שמישהו עלה לגג כדי להשליכן, ואולי זה המקור לשמן שנשפך. הגיל הממוצע של באי הכנס היה 60. המפגינים כל כך מוסתים עד שהם באמת מאמינים שהם נלחמים על החיים שלהם, בעוד האמת היא שהם מפגינים נגד כנס אקדמי של אנשים מבוגרים".
"הקשיבו לי בקשב רב"
שלומי בן ששון, חבר מועצת העיר רמת גן, הגיע להפגין נגד הכנס, ומצא עצמו נואם בפני משתתפיו.
"התוודעתי לכנס דרך צילום מסך מהפרסום לכנס שהתפרסם בהרבה קבוצות של המחאה. כאב לי שדבר כזה קורה ברמת גן, שבה אני מכהן כחבר מועצה, והחלטתי להגיע למחות", הוא מסביר.
מה בכנס הזה הכאיב לך?
"השיח שהתקיים שם היה גם על איך משפחה צריכה להיראות, כלומר רק אבא ואמא. בעיניהם אין מקום למשפחה של אבא ואבא או אמא ואמא. אני לא מהקהילה הלהט"בית, אבל באתי בשם שלושה בני דודים שלי ששייכים לקהילה, וזכותם להתחתן. אני חושב שגופים כאלה פוגעים בצביון שלנו כבני אדם, ואפילו כיהודים, במדינת ישראל שאמורה לתת מענה בסיסי של זכויות לתושבים. יש להם אג'נדה וזכותי להפגין נגדה".
דלית סוטר טוענת שהסגת גבול והתפרצת לכנס עם מגפון. מפגינים נוספים הפריעו לכנס בצעקות ובתיפוף, ורכבה של עורכת הדין יסכה בינה הושחת.
"אני חבר מועצה, אין לי שום אינטרס או עניין להשחית או להסיג גבול. לא נכנסתי למקום שלא רצו שאכנס, לא השחתי רכוש ולא ראיתי מישהו שהשחית. כשראיתי שמישהו רוצה לרדת לכביש עצרתי אותו. אני לא חוסם כביש אם זה לא בתיאום עם המשטרה. מגיע לנו לדבר אחד עם השני ולחיות יחד". עם תחילת המחאה הוא עלה לאולם שבו התקיים הכנס. "דיברנו איתם בלי צעקות או גידופים. הם אמרו לי שאם אני רוצה להשמיע את קולי, שאעלה ואדבר. אמרתי שאני מאוד מעריך את זה ואכן דיברתי בפניהם".
היית אחד ממארגני ההפגנה?
"לא. אפילו לא הכרתי את האנשים שהגיעו. באתי למחות כאזרח, ולא בתפקידי כחבר מועצה. אני נבחר ציבור ומייצג את התושבים, לא את המועצה. בתפקידי כחבר מועצה אני מתנדב ולא מקבל שכר מהעירייה", מוסיף בן ששון.
מה הטעם במחאה מול כנס אזרחי הדן ברעיונות משפטיים?
"מדובר בגופים שיש להם כוח והשפעה", הוא אומר. "עורכת הדין יסכה בינה, למשל, מייצגת דעה שכואב לי שקיימת, והיא גם הדעה של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שאותה הוא רצה לקדם בכנסת בתיקון חוק ההפליה. רצינו למחות נגד האג'נדה שלהם שהם סבורים שלפיה צריכה להתנהל מדינת ישראל".
מהי האג'נדה שלהם לדעתך?
"לפורומים שהשתתפו בכנס יש אג'נדה של החלת ההלכה הדתית האורתודוקסית על כל מדינת ישראל. המחאה שלנו היא נגד החלת הדעה שלהם על מדינת ישראל דרך הרפורמה המשפטית".
ובכל זאת הם אפשרו לך לדבר בפניהם.
"נכון. כשעליתי לדבר הם הקשיבו לי בקשב רב, ואמרתי להם שמגיעות להם מחיאות כפיים, כי זה לא טריוויאלי. הודיתי להם והם מחאו לי כפיים. אני מאוד מעריך את העובדה שהם אפשרו לי לדבר בכנס. זה מכובד".
בן ששון מספר שבסיום ההפגנה מישהו שפך שמן על המפגינים. "אנחנו מניחים שזה מישהו מבאי הכנס, אבל יכול להיות שזה מישהו אחר. זה בהחלט פגע בי, וצר לי שיש עכשיו משחק תקשורתי של לכלוכים הדדיים, אין לי שום עניין לריב איתם".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לדבריה של עורכת הדין בינה: "עם קבלת התלונה ביום חמישי נפתחה חקירה במטרה להגיע לחקר האמת".
***