להחזיר את הסמכות לנבחרי העם. הפגנת תמיכה ברפורמה המשפטית
להחזיר את הסמכות לנבחרי העם. הפגנת תמיכה ברפורמה המשפטיתצילום: פלאש 90

1.

הניסיון שעשתה הממשלה להשהות או להשעות את העברת חוקי הרפורמה המשפטית בכנסת עד לאחר יום העצמאות, מתוך תקווה להנמיך את להבות המחאה ולהשיג רגיעה, הצליח באופן חלקי מאוד. גם בימי חג הפסח, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות לא פסקו המפגינים מלהפגין, החוסמים מלחסום, המשמיצים מלהשמיץ והמסיתים מלהסית. ובכל זאת, רוב הזמן נרשמה ירידה של מה שהגדרנו כאן בעבר כמלחמת אזרחים קרה לדרגת עימות נמוך־עצימות.

בקרב מארגני המחאה לא אהבו, כנראה, את המצב הזה, והגיבו בירידה לשפל חדש ובהגברת הלהבות לשיא חדש, תוך התנערות מוחלטת ממינימום של מחויבות לערכי הממלכתיות והסולידריות הלאומית. בקמפיין מתוזמר היטב הם הצליחו לגרום לכמה שרים וחברי כנסת מהקואליציה לבטל את השתתפותם המתוכננת באירועי יום הזיכרון בבתי העלמין הצבאיים. ולא מדובר כאן בהתפרצות מקומית של אנשים פרטיים שלא ניתן לשלוט בהם או לחזות את התנהגותם, אלא במהלך מאורגן ומחושב שזכה לליווי תקשורתי אוהד ומלבה. כך הצליחו אנרכיסטים משולחי רסן להפוך את יום הזיכרון לחללי ישראל, קודש הקודשים של הסולידריות הישראלית, ליום של מחלוקת, ריב ומדון. הקמפיין המכוער הזה גזל מהמשפחות השכולות – לא רק מאלה שתומכות, רחמנא ליצלן, בתיקון מערכת המשפט, אלא גם מאלה שאין להן עמדה ברורה בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים - את מעט הנחמה שהן שואבות מן ההתכנסות אל חיק החיבוק של הקונצנזוס הישראלי.

2.

למובילי הקמפיין להשמדת בסיס הקונצנזוס והסולידריות הישראלית אין שם ופנים. הם השכילו להתחבא מאחורי משפחות שכולות, שאליהן איש לא יבוא בטענות גם כשהן עושות טעות. מי שהיו צריכים לעמוד בפרץ ולרסן את התופעה הם המנהיגים הפוליטיים של האופוזיציה, גנץ ולפיד וחבריהם, ואישי ציבור המזוהים עם המחאה – מאהוד ברק הוותיק והקשיש דרך בוגי יעלון וציפי לבני ודומיהם ועד לפרזנטורית החדשה שקמה ברסלר. גם מעדת המשפטנים בהנהגת האדמו"ר המשפטי אהרן ברק ונשיאת העליון אסתר חיות, שהכתיבה את גובה הלהבות של המחאה כשהגדירה מתחילת הדרך את החקיקה המתוכננת כהפיכה משטרית אנטי־דמוקרטית, אפשר היה לצפות למעט אחריות, ריסון ומידתיות. למרבה הצער והחרפה, הם העדיפו לשתוק ולצופף שורות גם הפעם, כמו שגילויים קודמים של סרבנות בצה"ל, שביתה פורעת חוק בשדה התעופה ובבתי החולים או הבערה אנרכיסטית של קומזיצים בעורקי תחבורה ראשיים לא הצליחו להוציא מפיהם מילה של הסתייגות.

חריג מחברי האופוזיציה, כולל אלה מהם הנחשבים לימניים, היה חבר הכנסת מתן כהנא, שבעבר אכזב בתגובתו הצמחונית לסרבנות חבריו הטייסים במקום לצאת נגד שורפי האסמים באותו שצף קצף שבוודאי היה פורץ ממנו מול סרבנות מימין. הפעם הוא בלט לטובה כשפרסם הבעת צער על החלטת השר גולדקנופף להיכנע לקמפיין, והציע לבוא ביחד איתו לטקס זיכרון בכל מקום שיבחר.

קשה להחליט אם להחמיא לשרים ולחברי הכנסת מהקואליציה שמחלו על כבודם וביטלו את בואם כדי שהטקסים יעברו בשקט, או לבקר אותם על שנכנעו ללחץ - שהרי לא על כבודם מחלו, אלא על כבוד בוחריהם ועל כבוד הממלכה. במקרה הזה נראה שצדק השר איתמר בן גביר בהתעקשותו שלא לתת לאנרכיסטים את מבוקשם. גם הטיעונים שעלו נגד השתתפות פוליטיקאים חרדים שהם או ילדיהם לא שירתו בצה"ל צבועים בצבע עז של פוזיציה פוליטית צבועה, שהרי ברור שאותם פוליטיקאים חרדים היו מתקבלים בכבוד ובנפש חפצה אילו רק היו מואילים להצטרף לקואליציית שמאל.

3.

כדאי שחברי הקואליציה ייתנו דעתם על כך שלפחות חלק מאובדן התמיכה בהם המשתקף בסקרים יש לייחס לחוסר ההצלחה שלהם לספק את הסחורה ולמלא את הבטחותיהם לבוחר. בין בוחרי מפלגות הקואליציה שאינם מרוצים מתפקוד הממשלה, יש מי שהשתכנעו מהטענה שהרפורמה המשפטית מוגזמת ודורסנית מדי. אחרים תומכים עקרונית ברפורמה ומאמינים שהיא צודקת, אבל סבורים גם שתג המחיר הכבד שהצליחה ההתנגדות האנרכיסטית להצמיד אליה הופך אותה לבלתי משתלמת. אבל נראה שפלח גדול עוד יותר של בוחרים מרגיש תסכול מכך שגם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר. מצד אחד המדינה כולה שילמה מחיר כבד על קידום הרפורמה, ומצד שני יצאנו לוזרים ולא הצלחנו להעביר אותה.

במאה הימים הראשונים מאז הקמתה, הקואליציה הטילה את כל יהבה על קידום הרפורמה המשפטית. זה היה נושא הדגל שלמענו נדחו נושאים חשובים אחרים למועד מאוחר יותר. הכישלון שנחלה הממשלה כשלא הצליחה להעביר עד כה אפילו אחד מחוקי הרפורמה המשפטית טלטל את הספינה הקואליציונית, שבתחילת דרכה נראתה יציבה וחזקה. זה לא היה גל חולף שאינו מותיר את רישומו. מצד שני, זו גם לא התנגשות בקרחון שסופה טביעה בלתי נמנעת. הקואליציה צריכה כעת להחליט על המשך דרכה בנושא הרפורמה המשפטית, ובמקביל לחזור ולהשרות אווירת יציבות בכל משרדי הממשלה ומערכות המדינה. זה מה שיחזיר את המנדטים שאבדו לה.

4.

בנושא המשפטי, על הקואליציה לבחור בין שלושה מסלולים אפשריים. אפשר לנסות לחזור ולקדם באמצעות הרוב הקואליציוני את חוקי הרפורמה במתכונתם המקורית, תוך תיקונים מסוימים. למהלך כזה יש להקדים קמפיין הסברתי חזק, וגם הפקת לקחים שתמנע התפרצות מחודשת של המחאה תוך פריצת גבולות בעוצמה דומה לזו שבלמה את המהלך או אף בעוצמה גדולה יותר. האם ניתן לעשות זאת, כשלא רק התקשורת אלא גם מערכת המשפט מגויסת לימין המחאה האנרכיסטית? האם ניתן בטווח הקצר להביס את הדיפ־סטייט ואת רשת הארגונים והעמותות שהתגלו במלוא כיעורם אבל גם במלוא עוצמתם? קשה לתת תשובה ברורה לשאלה הזאת.

האפשרות הנגדית היא להרים ידיים, לוותר בשלב הזה על הרפורמה ולנסות להשיג תיקונים במערכת המשפט בצעדים קטנים ומדודים לאורך זמן. למשל, גם בלי לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ניתן להשפיע על יחסי הכוחות בתוכה באמצעות ריכוז מאמץ להשגת תוצאה טובה בבחירות הקרובות ללשכת עורכי הדין. במקרה שיוחלט על גניזת הרפורמה, צריך לפחות למנוע מהאופוזיציה את הניצחון ההסברתי. שיהיה ברור שהרפורמה היא מהלך צודק שאין דמוקרטי ממנו, ורק האחריות של האם האמיתית למנוע את גזירת האומה לשניים היא הסיבה לוויתור עליה.

דרך האמצע האפשרית היא להגיע לפשרה ולקדם בהסכמה עם האופוזיציה רפורמה מתונה יותר. במצב הנוכחי נראה שהגורם העיקרי באופוזיציה שמוכן לפשרה הוא בני גנץ, בעוד אחרים אינם מעוניינים בהסכמה אלא בהמשך המחאה האנרכיסטית, מתוך תקווה שזו תביא לנפילת הממשלה. פשרה עם גנץ בלבד לא תכבה את הלהבות, אבל אולי תוריד אותן לגובה נסבל. להישג חלקי כזה יהיה טעם רק אם הפשרה תכיל תיקונים של ממש במערכת המשפט.

5.

בכל מקרה, חשוב מאוד בשלב הזה להמחיש את היקף התמיכה הציבורית ברפורמה, שבוודאי אינו נופל מהיקף ההתנגדות לה. ביום הפצתו של גיליון זה מתוכננת להתקיים בירושלים הפגנת ענק של תמיכה בתיקון מערכת המשפט. בין אם הרפורמה תתבצע כעת ובין אם תידחה להזדמנות אחרת, הצלחת ההפגנה הזאת קריטית לעתיד המדינה. הרוב הדמוקרטי חייב להשמיע את קולו כדי שבמוקדם או במאוחר היחסים בין רשויות השלטון יבואו על תיקונם, הסמכויות הגזולות יוחזרו לנבחרי העם, וישראל תשוב להיות דמוקרטיה ראויה לשמה, ולא מדינה שבה מיעוט אליטיסטי כופה שוב ושוב את דעתו על הרוב.

לקואליציה הזאת יש דרך ארוכה לעבור ומשימות רבות לבצע. לאחר שהתנופה הראשונית של ההצלחה בבחירות הלכה לאיבוד, היא זקוקה להתנעה מחודשת של תמיכה ציבורית כדי להמשיך בדרכה, הדרך הנכונה.

לתגובות: [email protected]

***