בפרשת השבוע, פרשת אחרי מות קדושים, נאמר "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".
אומר הרב דרוקמן, הרמב"ם מתאר לנו את דרך העברת המסורת של התורה על ידי משה רבינו, משה מכניס את אהרון הכהן ומלמדו, לאחריו נכנסים בני אהרון ומלמדם, לאחריהם נכנסים שבעים זקנים ומלמדם, לאחריהם נכנסים המון העם, אח"כ הוא יוצא ואהרון מלמד, אהרון יוצא ובניו מלמדים וכן הלאה, נמצאו כולם לומדים ארבע פעמים, ואח"כ יוצאים אל העם ולומדים וכותבים וכו'. אם סדר לימוד התורה ברור וידוע לנו, למה דווקא בפרשה זו ישנה העברה ייחודית "אל כל עדת ישראל"?
ותשובת הרב דרוקמן, פרשתנו פותחת בקריאה לעדת ישראל להיות קדושים, באומות העולם המציאות של קדושה הינה ליחידי סגולה בודדים בלבד. בא משה רבינו ומודיע לעם ישראל, באומה הישראלית כולם יכולים להיות קדושים. חז"ל (בברכות כ"א): אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל גכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
זווית נוספת של הנושא, הקדושה בעם ישראל שייכת לכולם ומופיעה בציבור. "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ.... אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם...". שואל הרב, בהמשך הפרשה מופעים ריבויי ציווי על מצוות רבות, למה הן צריכות להאמר בפני "כל עדת ישראל..."? זאת מכיוון שהתורה באה להורות לנו שהקדושה שייכת בכל תחומי החיים, הדרישה ליצוק קדושה ולחיות חיים של קדושה, במשפחה, בחברה, בחקלאות, במדינה וכד'.
כלומר, המסקנה משלושת העקרונות לקדושה - הקדושה שייכת לכולם, מתקיימת בציבור ותופסת את כל מרחבי החיים. קדושה כוללת זו יכולה להתקיים רק במדינה עצמאית, רק במדינה שאתה מכיל את החיים הישראליים על כל מרחבי החיים ויש לך קיבוץ אנשים גדול, ואזי ניתן לחיות בקדושה. כפי שכתב הרב קוק (עוד לפני ייסוד המדינה): "מדינת ישראל – יסוד כסא ה' בעולם" המדינה היא הבסיס לגילוי ה' בעולם זוהי מהותה וייעודה הגדול.
מו"ר הרב דרוקמן חינך ונתן דוגמה אישית לחשוב, לדבר ולחיות בחיי קדושה בכל מרחבי החיים במדינת ישראל.
פיני אפרתי - מנכ"ל בית הציונות הדתית