ביקורו של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, קווין מקארת'י בראש משלחת גדולה של חברי קונגרס רפובליקנים ודמוקרטים והסכמתו לנאום בפני מליאת הכנסת (לראשונה מאז 1998) מבטאים את הידידות העמוקה שרוחש הממסד הפוליטי האמריקאי לישראל. ואכן חשוב שמארחיו בישראל יעניקו למקארת'י יחס של כבוד והערכה.
אך למרות מעמדו הבכיר בהיררכיה האמריקאית (שני בתור לנשיאות לאחר סגנית הנשיא), מקארת'י הוא מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים ובר פלוגתא של המפלגה והממסד הדמוקרטיים. במקביל, מבקרים בישראל פוליטיקאים אמריקאים נוספים, כולל מועמדים שמתכוונים להתמודד בפריימריס לנשיאות ועל מושבים בקונגרס.
דווקא בעת הנוכחית ערב כניסתה של ארה"ב לשנת בחירות ולאחר הכרזתו של הנשיא ביידן על ריצתו לכהונה נוספת, יהיה על ישראל לגלות זהירות רבה ולהקפיד שלא להצטייר כמי שנוקטת צד ומתערבת במרוץ לנשיאות, שצפוי להיות מתוח ביותר, בפרט אם מול ביידן יתייצב שוב הנשיא לשעבר, טראמפ כמועמדה של המפלגה הרפובליקנית.
מקארת'י צפוי בנאומו בכנסת להלל ולשבח את יחסי שתי המדינות ולהדגיש את המחויבות רבת השנים של ארצות הברית לביטחונה ורווחתה של ישראל. כל זה יהיה נכון וישקף נכוחה את הגישה הרווחת במערכת האמריקאית כולה. עם זאת, אסור לתת לדבריו החשובים של מקארת'י לסבר את אוזננו - אירועי החודשים האחרונים ובעיקר מורת הרוח האמריקאית מהתנהלות הממשלה באשר לחקיקה המשפטית וההתפתחויות בזירה הפלסטינית, דרדרו את היחסים בין ארצות הברית לבין ישראל לכדי משבר והתמהמהותו עד כה של הנשיא ביידן מלהזמין את ראש הממשלה, נתניהו לביקור בוושינגטון משקפת משבר אמון חריף בין שני המנהיגים. נראה כי המסר של ביידן ברור כי ההזמנה תלויה בצעדים שינקטו ולא בדיבורים.
יחסי ישראל-ארה"ב עברו בשנים האחרונות מספר משברים עמוקים. אך בניגוד לעבר עת הם התפרצו סביב סוגיות מדיניות-ביטחוניות, הפעם מדובר במשבר סביב סוגיות ערכיות. גישת הממשל היא כי מדיניות הממשלה עלולה להוביל לערעור הערכים הדמוקרטיים המשותפים לשתי המדינות, לשינוי צביונה של המדינה שמהוות את הבסיס ליחסים המיוחדים בין המדינות. לכך יש חשיבות רבה עוד יותר נוכח השינוי בדעת הקהל בארה"ב ביחס לישראל והפערים החדים בין המפלגות בהקשר זה. בסקרים שנערכו בלט כי יותר דמוקרטים מזדהים עם הפלסטינים מאשר עם ישראל ועיקר השינוי בגישה ניכר בקרב צעירים.
לפיכך, יש לראות בהתנהלות הנשיא ביידן התרעה אסטרטגית עבור ישראל. ערעור היסודות עליהם נשענת הברית בין המדינות יוביל לפגיעה בעוצמה האסטרטגית, הצבאית והכלכלית של ישראל. היחס של הממשל לישראל הוא לא דבר מובן מאליו ולא לעולם חוסן. הממשל עלול לעבור מהצהרות למעשים ויש ברשותו מנעד של צעדים שהוא יכול לנקוט. אלו עלולים להביא לפגיעה ממשית באינטימיות היחסים ברמת ההנהגות דבר שמשמעותי דווקא בעת הנוכחית נוכח ההתפתחויות מול איראן, בכרסום בתמיכה הרחבה של הממשל בעמדות ישראל ובנכונות להגן עליה בפורומים בינלאומיים.
לית מאן דפליג, כי ארה"ב מהווה עמוד תווך עיקרי של הביטחון והחוסן הלאומי של מדינת ישראל ואין חלופה לברית האסטרטגית בין המדינות. היריעה קצרה מלפרט את עומקם של שיתופי הפעולה והסיוע שארה"ב מעניקה לישראל. מבחינת ישראל, היחסים עם ארצות הברית הם בעדיפות עליונה וההישענות עליה מחייבת התחשבות באינטרסים אמריקאיים.
ההנהגה הישראלית צריכה כמובן להגן על מה שהיא מעריכה שחשוב לביטחונה הלאומי של ישראל, גם במחיר של ויכוח עם הממשל האמריקאי. אך עם זאת, חובה להבין כי בוושינגטון, בממשל כמו גם בקונגרס, מצפים כי ישראל תכבד את האינטרסים האמריקאיים. מבלי לפרט מהם הצעדים הקונקרטיים שעל ישראל לנקוט, צריך להיות ברור לממשלת ישראל כי היא לא יכולה לצפות כי הממשל יענה לצרכיה במציאות שמדיניותה של ישראל תסתור משמעותית את האינטרסים שלו ואת ערכיו.
אל"מ (מיל') אלדד שביט הוא חוקר בכיר ב-INSS, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד ועוזר להערכה בחטיבת המחקר באמ"ן.