עו"ד רז נזרי, המשנה ליועמ"ש לשעבר, שוחח עם שירית אביטן (ישראל היום) במסגרת היוזמה של מרכז קטיף לציון 19 שנים למשאל מתפקדי הליכוד.
נזרי התייחס לשאלותינו לגבי המתח בין הרשויות בישראל ולמהלכי החקיקה לתיקון מערכת המשפט.
בפתח הדברים התייחס נזרי למאמר אותו פרסם לפני מספר שנים שעסק גם בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף ובו תיאר בין היתר סיטואציה מעניינת בה היה בתווך בין חיילים ומפגינים. במאמרו זה התייחס נזרי גם לתהליך חקיקת חוק הלאום, בו טיפל מטעם הממשלה, ולתפיסתו באשר לחיוניות החיבור שבין היהודית והדמוקרטית בהגדרת למדינת ישראל.
נזרי חוזר לסצנה שבה כפרקליט צעיר הציע לראשי הפרקליטות לצאת מהבנין בסלאח אדין ולפגוש את המפגינים בשטח. הצעתו התקבלה ומשלחת משפטנים יצאה להפגנה עצמה, וכשהגיעה המשלחת היא עברה דרך שורות של מאות חיילים עימם שוחחו ולאחר מכן הגיעו לנקודת המפגש עם המפגינים. הוא עצמו עבר בשלב מסויים לשוחח עם המפגינים, ותוך כדי שיח נמצאו נקודות השקה והיכרות עם חלק מהם. כאשר ביקש לשוב אל המקום בו היו משפטני משרד המשפטים, החיילים מנעו זאת ממנו בשל המראה שלו כחובש כיפה הדומה למרבית למפגינים. רק לאחר דקות ארוכות הוא זוהה וניתן לו לעבור לחבריו.
במאמרו שפורסם בספר מאמרים מיוחד של משרד המשפטים, ביקש נזרי לבטא את הממשק בין היהודית והדמוקרטית באותה נקודת מפגש בין מפגינים לכוחות השלטון. בעיניו נכון ומתבקש היה להפגין נגד מהלך חריף של פינוי התיישבות כערך מוביל בערכיה של מדינת ישראל, אך מנגד חשובה גם הנוכחות של החיילים והשוטרים המונעים מהמפגינים את ביטול החלטת הכנסת שהיא הריבון. "בלי להתייחס למישור הפוליטי, שממנו אני נמנע כאיש מקצוע, הרגשתי שייכות וחיוניות של שני החלקים מתוך התפיסה של ו' החיבור בין היהודית לדמוקרטית".
"אם יגידו מכאן 'כולה שלי יהודית' ומנגד יגידו 'כולה שלי דמוקרטית', בסופו של דבר בפרפרזה על המשנה בבא מציעא, נגיע ל"יחלוקו" והתוצאה תהיה שני עמים במדינה אחת. כתבתי את זה כבר אז והדבר הזה מסוכן ביותר כפי שאנו רואים גם בתהליכים שמתרחשים כיום. אם אנחנו רוצים לשמור על הפלא הזה של מדינה יהודית עצמאית שקמה אחרי אלפיים שנות גלות, היא חייבת להיות כזו שי בה גם ערכים יהודיים וגם ערכים דמוקרטיים, בלי לחפש כל הזמן את הסתירה שביניהם אלא את החיבור והמשותף ביניהם. זו ההגדרה היחידה שיכולה לשמר את החברה ההטרוגנית שלנו כחברה אחת ולא להתפרק או להגיע למדינת כל אזרחיה", אומר נזרי.
באשר לפרשנויות הרבות למונח ה'דמוקרטית' עולה שאלת היעלמותו לכאורה של בג"ץ בתקופת ההתנתקות והתעלמותו משורה ארוכה של פגיעות בזכויות אדם ואזרח. על כך השיב עו"ד נזרי כי בעיניו בג"ץ הוא מוסד חשוב שיש לשמור על חוסנו ועצמאותו, אך עם זאת וללא קשר להתנתקות הוא סבור שבג"ץ נכנס לאורך השנים בהכרעות מסוימות לסוגיות שליבתן היא ערכית-ציבורית שלטעמו, כמחזיק בגישה שמרנית, היה נכון לא להתערב ולהשאיר את ההכרעה בידי הריבון - הכנסת. בעיני נזרי גישה משפטית שמרנית ועקבית היא זו שתחזק את האמון הציבורי במערכת המשפטית, שכן היא נותנת מקום להכרעות הדרג הנבחר, לא משנה מאיזה צד פוליטי, ומותירה את ההתערבות המשפטית רק למקרים מובהקים בהם ההיבט המשפטי הוא דומיננטי וברור.
באשר לבג"ץ בתקופת ההתנתקות, ביקר נזרי תפיסה שקנתה לה אחיזה בחלקים בימין לפיה היתה ציפייה שבג"ץ יעצור את ההתנתקות, ובכך יתערב בסוגיה שדווקא השמרנים צריכים לראות בה כזו שאינה תחומו כלל ועיקר. בדבריו הוא מזכיר כי העתירה נגד ההתנתקות נדחתה ברוב של כלל השופטים למעט השופט אדמונד לוי ז"ל. בשיחותיו בפני קהל בעל אוריינטציה ימנית מציין נזרי שפסק הדין האקטיביסטי ביותר של בג"ץ בכל שנותיו בעיניו הוא דווקא-דין הפסק של השופט אדמונד לוי שקבע בכלים משפטים שלמרות החלטת הממשלה והכנסת מטעמי זכויות אדם יש לבטל את מהלך ההתנתקןת. "האם זה בכלל מתכתב עם גישה שמרנית אמיתית,? הרי הימין והשמרנים טוענים שלשם החלטות ערכיות כמו הסוגיה הזו קיימת הכנסת. לכן בעיניי לבקר את בג"ץ שלאא התערב בסוגיית ההתנתקות זו ירייה ברגל לגישה שמרנית אמיתית ועקבית, ולא כזו שנובעת מפוזיציה".
מנגד, אומר נזרי כי מול קהל בעל תפיסה ליבראלית כשעולה ביקורת על פסקת ההתגברות בטענה שעל פגיעה בזכויות אדם שקבע בג"ץ אין כלל מקום להתגברות של הכנסת, הוא מביא דווקא את דוגמת בג"ץ ההתנתקות שנדחה ברוב של עשרה מול שופט אחד, אדמוד לוי. נזרי שואל במקרה זה מה היו חושבים לו היו שישה שופטים סבורים כדעתו של השופט לוי ומחליטים ברוב לבטל את חוק ההתנתקות מטעמי זכויות אדם. "אני שואל אותם, האם אתם לא חושבים שפסיקה כזו ראויה לפסקת התגברות? מדובר בהכרעה מדינית ששייכת לריבון וזו דוגמא למקרה מובהק בו ראוי שהמילה האחרונה תהיה של הכנסת ולא של בג"ץ. גם סוגיית הגיוס בעיניו היא דוגמא טובה בה ההכרעה הסופית צריכה להיות בידי נציגי כלל הציבור בכנסת ולא בבגץ.
לדבריו לצד הדוגמאות השונות שמעלה הימין כהוכחה לאקטיביזם שיפוטי בסוגיות שלטוניות כדוגמת מגרון, עמונה ועוד, יש לזכור שלאורך השנים הוגשו מאות עתירות לבג"ץ נגד ההתיישבות מטעם ארגוני שמאל וארגונים פלשתינים ובג"ץ דוחה את העתירות הללו. הבעייתיות מתעוררת כאשר מדובר בקרקע פרטית.
"עם זאת, נזרי לא נמנע מביקורת שהשמיע לאורך שנים כלפי המערכת המשפטית "המערכת המשפטית קנתה ביושר חלק נכבד מהביקורת כלפיה, קשה לה להפנים באופן אמיתי ביקורת, להודות בטעויות ולתקנן, יש בהחלט "נטורי קרתא משפטיים" שהתנגדו לאורך השנים לכל שיפור ותיקון ויש להם חלק בזה שהגענו עד הלום. אבל אסור לשפוך את התינוק עם המים, אסור לפגוע בעצמאות בית המשפט, אסור לפגוע בעצמאות היועץ המשפטי. בסופו של דבר ההגנה על שרים ואלפים וקצינים בצה"ל בעולם בית הדין הבינלאומי בהאג, כשמוגשות נגדם תביעות בעולם, מה שמגן הוא היכולת של ישראל להראות שיש לנו מערכת משפטית עצמאית, בית משפט, פצ"ר ופרקליטות עצמאיים. המערכת זקוקה לתיקון רב בהיבטים שונים ונזרי פרס בחודשים האחרונים במספר מאמרים וראיונות את הצעותיו לשינוי ותיקון במספר עניינים, כולל בחוק יסוד חקיקה עם פסקת התגברות, צמצום עילת הסבירות, שיפור ומיקוד עבודת היועמ"שים ונקיטת גישה מרוסנת יותר ועוד; צריך תיקון משמעותי הוא אומר, אבל לא ריסוק. לא ללכת לקצה במהות ובתהליך כפי שהיה בחודשים האחרונים עם התוכנית הממשלתית.
בהתייחס לגיוון החסר בבית המשפט העליון, אומר נזרי כי יש לתת את הדעת על כך שהמציאות הולכת ומשתנה ומה שקיים כעת אינו מה שהיה לפני עשרים שנה. "בית המשפט היום יותר מגוון ברמת תפיסות העולם מאשר בעבר. האם הוא מספיק מגוון? נראה שלא. האם הוא צריך להיות יותר מגוון? נראה שכן. האם השופטים בעבר לא הבינו את זה? כן, הם לא הבינו את זה. "מזה שנים התקוממתי על האמירה המיתממת שרווחה שהפסיקה היא מקצועית נטו ולפי הדין. זה ודאי נכון ואיני תולה מניעים פוליטיים בשופטים ומשפטנים, אך מנגד ברור שבסוגיות חוקתיות ערכיות שבהן שני ערכים מתנגשים, סוגיות שבהן השאלה היא שאלה של מינון ואיזון בין ערכים יהודיים וערכים דמוקרטיים, בין שיקולי ביטחון וזכויות אדם, אי אפשר התעלם מכך שעולמו הערכי של האחד אינו עולמו הערכי של האחר, והאיזון של האחד לא זהה לאיזון של האחר. קשה שלא להודות בכך שבסוגיות מסויימות לפי הרכב השופטים ניתן לשער את הפסיקה בשל העמדות היותר שמרניות או יותר אקטיביסטיות שלהם; הדברים נמצאים היום על השולחן באופן גלוי יותר וטוב שכך".
נזרי קובע בדבריו כי "המערכת המשפטית צריכה תיקון משמעותי. בהכללה ניתן לומר שהיא לא ידעה לקבל ביקורת ולא לתקן את עצמה. בהרבה עניינים היא צריכה תיקון, אבל להגדיר את המערכת כמושחתת? אני יכול לומר, כמי שהיה שם, שאם הייתי חושב כך לא הייתי נשאר שם דקה אחת, המערכת לא מושחתת. מדובר ככלל במשפטנים שעושים לילות כימים מתוך תחושת שליחות ועבודה מקצועית למען המדינה. ועדיין, הפוליטיקאים לא צריכים להעניש את המשפטנים אלא לפעול בשום שכל לתיקון אמיתי נדרש לא מתוך תחושת "נקמה".
"אין דמוקרטיה בעולם שבה הדמוקרטיה היא כפי שיש ברפורמה שהציעו לוין ורוטמן מלכתחילה, וגם אין דמוקרטיה בעולם שהמצב בה הוא כמו שיש בישראל של היום בפרמטרים של סבירות, בחירת שופטים, היעדר חוקה וכו'. המסקנה מכך היא שיש דרך בניים, שצריך לעשות משהו אחר. לא רפורמה שהולכת עד הקצה בכל נושא ונושא, ומצד שני גם לא להחליט שלא נוגעים בכלום כפי שאומרים חלק מהמשפטנים והמוחים ש"זה לא שבור אז אין מה לתקן". זה כן שבור וצריך תיקון".
צריך לשנות את האיזונים, לקבוע הרכב מיוחד של בג"ץ לפסילת חוקים ברוב מיוחד עם פסקת התגברות בחלק מהמקרים, עם קביעה שבג"ץ לא יוכל לבטל החלטות ממשלה בעילת סבירות בלבד, אבל לא לבטל לחלוטין את עילת הסבירות כפי שהוצע, לעשות שינויים במערך הייעוץ המשפטי, ולמקד ולייעל את עבודתו, אבל לא להפוך את היועצים לפוליטיים. כך גם בועדה לבחירת שופטים, לשנות את הרכב הוועדה, זה לא הרכב קדוש והווטו לשופטים לא ירד מהשמיים. המטרה היא לגוון, אבל לא להגיע למצב שבו הקואליציה לבדה בוחרת שופטים".
בעיני נזרי פתרונות הקצה מובילים לקרע ומסוג כזה של פתרונות יש להימנע. "אני מקווה מאוד שהמגעים שמתנהלים בבית הנשיא יצליחו", הוא אומר בתקווה שהפתרונות שיימצאו שם אכן יהיו אחרים. כמי שמצוי בקשר עם גורמים שקשורים במגעים ועם נשיא המדינה הוא מביע תקווה ואמונה שהצדדים אכן יגיעו להסכמות "כי אין לנו דרך אחרת. ראינו לאיזה כאוס כמעט והגענו. עם כל הכבוד להפגנות מכאן ומכאן, אי אפשר שהרחוב ינצח, בין אם זה הרחוב שרוצה לעצור הכל ושלא יעשו כלום, ובין אם זה הרחוב שרוצה את כל הרפורמה כאן ועכשיו. אם מבינים שיש כאן מדינה אחת וגוף אחד אז מבינים שד ימין לא יכולה להכניע את יד שמאל ולהיפך. כל ניצחון חד צדדי יהיה ניצחון פירוס. אין ברירה והמנהיגים צריכים לגלות אחריות. קיבלנו ארכה למציאת פתרונות שנמצאים בהישג יד. אלו לא פתרונות קצה, פתרונות של תיקונים אבל לא להרוס, ואם המנהיגים יגלו אחריות ציבורית, אז ברמה המקצועית אני יכול לומר שאפשר להגיע לפתרונות והסכמות. היינו קרובים מאוד לכך לא מזמן. העקרונות כבר הונחו. אין לנו ברירה אחרת ואין לנו מדינה אחרת".