במרכז קטיף מציינים היום (שלישי) 19 שנים למשאל מתפקדי הליכוד על תוכנית ההתנתקות שהתקיים בי"א אייר - 2/5 2004.
העיתונאית שירית אביטן (ישראל היום) הנחתה פאנל סוער עם פרופ' יובל אלבשן וד"ר גדי טאוב, על התנהלות המדינה בזמן ביצוע העקירה מגוש קטיף, על ריסוק זכויות אדם ודמוקרטיה ועל ההתגייסות המלאה של כלל מערכות השלטון והתקשורת לטובת הצלחת התוכנית.
בתחילת הפאנל מודה פרופ' אלבשן כי חלק גדול מהמוטיבציה לביצוע הרפורמה המשפטית נובע מתוכנית ההתנתקות והמאורעות שקדמו לה, "על האמירות של בית המשפט לאורך השנים ש'אנחנו מגנים על מיעוטים', 'אנחנו מול שלטון הרוב', שזה באמת תפקידה של הזרוע המשפטית להיות אנטי רובנית - נגד הרוב, אבל כשזה הגיע לפינוי גוש קטיף, הזרוע הזאת לא תפקדה, א לא ההפך, היא הצטרפה לאגרוף של הממשלה".
אלבשן מדגיש כי למרות שהוא תמך בתוכנית, הדרך בה נעשתה היתה, "אנטי-דמוקרטית בעליל", כלשונו. והוא מפרט, "רמסו את חופש הביטוי, הורידו אנשים מאוטובוסים לפני שהם מגיעים ולא רק בדרך לכפר מימון. כל הזכויות של החשודים והחשודות, כל הזכויות הפליליות נרמסו. וכל הדברים האלה נעשו תוך כדי המאבק הזה, ברשות ובסמכות כשעמיתים שלי אמרו 'זה הזמן לדיקטטורה חוקתית'. כל האנשים שרוממות זכויות האדם בגרונם לא עשו את תפקידם".
"מה שעשה אריק שרון בתוך הליכוד, ומה שעשתה אחר כך הכנסת בחקיקה ומה שעשה בית המשפט, אין ספק שזה הפצע המדמם שגורם בעיני לרפורמה הזאת להיות קיצונית מידי, אבל אי אפשר להבין אותה בלי להבין את אותו הפצע", מסכם פרופ' אלבשן.
ד"ר טאוב טוען כי זרעי ההפיכה המשפטית החלו עם עליית הימין לשלטון בשנת 1977, ותיאר כיצד בבית השמאלני בו גדל היתה תחושה קשה מאוד לאחר בחירתו של בגין.
"האליטה הזאת לא היתה מוכנה להשלים עם זה שהיא צריכה להשתתף בשלטון עם הציבור כולו, ובעיקר לא עם המזרחיים, ומאז היא העבירה את מוקדי קבלת ההחלטות למקומות שהיא המשיכה לשלוט בהם".
לכן לדעתו "יש מאבק בין הדמוקרטיה המיוצגת על ידי הרפורמה, ובין האוליגרכיה שרוצה לשמור אץ כוחה להחליט למרות שהיא מיעוט".
לדברי אלבשן, "יש כאן מלחמת אליטות. אליטת מרצ אל מול אליטת הליכוד. אליטה היא לא מילה רעה, כל עוד היא משרתת את הציבור. כאשר היא חורגת מכך ומשתמשת בכוח שצברה לרעה היא נעשית למילת גנאי. הגענו למצב בו אנו דנים לראשונה מהי מדינה יהודית ומהי דמוקרטיה".
הדיון גם הגיע לעסוק בנושאים הבוערים על סדר היום, "פוליטיקאים צריכים למנות שופטים, כדי שאלו ייצגו את המגוון בציבור", אמר טאוב ביחס לרפורמה לוין במערכת במערכת המשפט.
"המחאה נגד הרפורמה הינה אנטי לאומית. בכל מקום יש אליטות שמנסות להוציא את מוקדי הכוח מהמוסדות הנבחרים. יש השחתת מושגים שלמה של מובילי המחאה והם גוררים אחריהם קהל רב", הטיח טאוב האשמות על התומכים והמובילים במחאה הנוכחית, בהתייחסותו למהות הפנימית שמובילה את המחאה.
פרופ' אלבשן טען כי ההתנגדות לרפורמה המשפטית נובעת מתוך חרדה אמיתית שהמדינה שהם מכירים הולכת להשתנות.
אלבשן מאשים לא במהפכה המשפטית את אנשי הליכוד, דן מרידור ויצחק שמיר ואחרים - לא פחות מאשר את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, ומסביר כי זאת היתה משום ש"המשפט הוא מכשיר שלא מתאים להכרעות ציבוריות, כי הכרעות ציבוריות מחייבות פשרה והמשפט לא יודע לפשר הוא יודע להכריע ולכן הוא לא מתאים, ובג"ץ הוא מקום מאוד בעייתי לקבל הכרעות ערכיות, התחילה אסקלציה מאוד מסוכנת שאנחנו רואים אותה היום, שאולי אפשר לפסול חוקי יסוד, שזה לא קיים בשום מקום, והמשפט הפך להיות יהיר".
הוא מסביר כי בן גוריון בתבונה החליט להשאיר הרבה סוגיות עמומות בכוונה, והיום הגיע הזמן לברר את אותן סוגיות.
אלבשן מדגיש "דמוקרטיה היא לא רק שלטון העם, אלא גם זה סוג של מנגנון עם איזונים ובלמים, ועכשיו השאלה איך בונים את זה פה. איך נותנים כוח לבית המשפט מול הכנסת והממשלה, ומצד שני לא נותן לאף אחד את המילה האחרונה. אסור שיהיה לאחד מהם כוח מוחלט".
"יש לנו כעת חרבות על הצוואר של מדינת ישראל משני הצדדים, צריך שיהיה פה מישהו מספיק בוגר. אני יכול להילחם ולקרוע את העורק הראשי או שאני יכול להרגיע את המצב ולהוריד את המשקולת ולהגיע להסכמות . זה מה שצריך לעשות עכשיו", סיכם פרופ' אלבשן.