1.
עוד לא ברור עד כמה תשכיל הממשלה למנף את ההצלחה הגדולה של הפגנת הענק בשבוע שעבר בירושלים כדי להמשיך ולקדם את הרפורמה לתיקון מערכת המשפט. לא יהיה קל להתניע מחדש את תהליכי החקיקה שהוקפאו, ונראה שנתניהו לא חותר לחידושם בעתיד הנראה לעין. משימות דחופות כמו הטרור שהרים שוב ראש, אישור תקציב המדינה ופתרון סוגיית הפטור מגיוס לבני ישיבות מונחות על שולחנה של הקואליציה. ראש הממשלה מנסה לייצב את הספינה, וחושש שחזרה אל קידום הרפורמה תטלטל אותה מחדש אחרי הרגיעה היחסית שהשתררה בשבועות האחרונים.
ויש לו ממה לחשוש. כמעט כל האקדחים שהוצמדו לרקתה של הקואליציה כדי לאלץ אותה לעצור את הרפורמה, עדיין טעונים ומוכנים לשליפה חוזרת. מובילי המחאה האנרכיסטים יכולים גם מחר לחסום עורקי תנועה כאוות נפשם או להדליק מדורות ל"ג בעומר על נתיבי איילון. הם יודעים שמובטחת להם חסינות מפני אכיפה והעמדה לדין, כי הם נמצאים בצד הנכון – הצד של מערכת המשפט. מנהלים שמאלנים של חברות מרכזיות במשק יכולים לחזור ולאיים בהוצאת השקעות מהארץ והעברתן לחו"ל במטרה להוריד את דירוג האשראי ולמוטט את כלכלת המדינה. האיום מצד טייסים חסרי גבולות ושאר משרתי מילואים וקבע ביחידות אליטיסטיות, להפקיר את בטחון המדינה אם הממשלה לא תתיישר עם דרישותיהם, עדיין מרחף מעלינו. הקולות הבודדים באקדמיה שמעזים להביע תמיכה בצמצום כוחה המפלצתי של מערכת המשפט עדיין מאוימים ומושתקים. גם ראשי ההסתדרות ומי שחברו אליהם כדי להוציא את המשק לשביתה בלתי חוקית, כולל עצירת טיסות והשבתת בתי החולים מהרגע להרגע, עוד לא שילמו שום מחיר ידוע על התנהלותם הפרועה. גם במישור הרטורי וההסברתי, כל עלילות הכזב שמכתיבות את הקו המערכתי המטורלל והחד־צדדי במרבית כלי התקשורת הגדולים עדיין כאן איתנו. הם עדיין מדברים על הרס מערכת המשפט המתוכנן ועל הדיקטטורה שעומדת לקום כאן, שבמסגרתה נשים ייאנסו ויהרו רק כדי שאפשר יהיה לגזול את ילדיהן ולמסור אותם למשפחות האליטה השולטת (ע"ע 'סיפורה של שפחה').
2.
עם כל זאת, המצב כעת משופר לעומת מה שהיה לפני פסח לפחות בשני היבטים. ראשית, הימים הלאומיים – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות עברו ברגיעה יחסית. הניסיון לגרום לכך שהם יעברו באווירה מדכדכת של שנאה ומחלוקת שתיזקף לחובתה של הממשלה המכהנת צלח באופן מאוד מינורי ושולי. והעיקר, התייצבותם המרשימה של המוני בית ישראל ל'הפגנת המיליון' הצליחה להזים את הטענה כאילו גם מצביעי הקואליציה אינם תומכים ברפורמה לתיקון מערכת המשפט, ולא לכך התכוונו בעת ששמו את הפתק שלהם בקלפי. במובן הזה, הפגנת הענק בירושלים הייתה אשרור נוסף של תוצאות הבחירות, שהעניק מנדט מחודש לממשלה להשתמש בכוח שקיבלה מהבוחר הישראלי ולנהל את המדינה לפי דרכה. הצלחת ההפגנה העלתה את המורל במחנה הלאומי-דתי, הרימה את ראשו וזקפה את קומתו. אל הציבור העצום, בעיקר מצביעי מחל ו־ט', שהתייצב סמוך לבית המשפט העליון בדרישה לתקן את מערכת המשפט, אפשר להוסיף עוד מאות אלפי חרדים שאמנם לא התייצבו להפגנה לאחר שלא נקראו לכך על ידי רבותיהם, אבל תמיכתם ברפורמה אינה מוטלת בספק.
אבל גם לאחר מפגן הכוח המרשים של הימין, וגם לאחר שחוקי הרפורמה הוכנסו להקפאה עמוקה במטרה להרגיע את הרוחות, טרם חלפה סכנת ההשתלטות של המיעוט האליטיסטי והאנרכיסטי המבקש לכפות את עמדתו על הרוב. לאחר שהמיעוט האליטיסטי והאנרכיסטי נוכח שלממשלה אין תשובה הולמת לכוח הצבאי והאזרחי האנטי־דמוקרטי שהצליח לרכז בידיו, מובילי המחאה מנסים להשתמש בכוח הזה לא רק כדי לטרפד את הרפורמה המשפטית, שאותה הפכו לחלום בלהות דיסטופי. הם ינסו לפעול באותן שיטות כדי למנוע מהממשלה להפעיל את הרוב הקואליציוני בכנסת גם בתחומים אחרים שאינם מקובלים עליהם – חקיקת חוק הגיוס למשל. לכן כבר בטווח הקצר הממשלה תהיה חייבת להתעשת ולמצוא הגנות יעילות לפחות נגד חלק מהאקדחים שהוצמדו לרקתה. נראה שלכל הפחות ניתן בהיערכות משפטית נכונה למנוע חזרה על המהלך של הכרזת שביתה בלתי חוקית על ידי ההסתדרות. כמו כן, הכרחי לדאוג לכך שכל מרד עתידי בחיל האוויר וביחידות אליטיסטיות אחרות ידוכא בנחישות, ומוביליו ישלמו מחיר כבד. אבל הטיפול השורשי בתופעת הדיפ־סטייט ובשליטת השמאל במוקדי הכוח שאינם עומדים לבחירה דמוקרטית, הוא משימה ארוכת טווח שנראה כי הימין יהיה חייב לטפל בה ברצינות וביסודיות אם הוא רוצה להצליח אי פעם לא רק לנצח בבחירות אלא באמת לשלוט.
3.
תקצר היריעה של טור זה מלפרוש עליה תכנית רחבה, אבל להלן נגיעות בכמה צעדים משמעותיים שניתן וצריך לנקוט כדי לערער את המונופול של השמאל במוקדי הכוח האליטיסטיים שאינם עומדים לבחירה דמוקרטית.
לא במקרה מוקד המרד בצה"ל הוא ביחידות אליטיסטיות כמו חיל האוויר, 8200 וכדומה, ולא ביחידות השדה שבהן השמאל הוא מיעוט. לאחרונה נחשפה העובדה החמורה שבחלק מיחידות ההייטק הצה"ליות לא ניתנת למתגייסים הזדמנות שווה להתקבל על פי כישוריהם, והקבלה אליהן נעשית בשיטת המלצות של חבר מביא חבר. מלבד העוול החברתי שיש בקיפוח מובנה של אוכלוסיות לא מקושרות, השיטה הזאת יוצרת יחידות בהרכב הומוגני סוציולוגית ואידיאולוגית שמהווה פוטנציאל למרידה. אז אולי אי אפשר לפזר את 8200 כמו שבן־גוריון פירק את הפלמ"ח, אבל הכרחי לגוון סוציולוגית ואידיאולוגית את הרכב המשרתים ביחידה הנחשקת והמתגמלת הזאת. במקביל, הציבור הדתי, המסורתי והימני בצה"ל חייב להרים את ראשו ולתבוע את זכויותיו, בין אם מדובר בהפרת הזכויות ההלכתיות של החייל הדתי, ובין אם מדובר בעצירה או האטה בקידומם של קצינים דתיים, מסורתיים וימניים. הניסיון לקדם את גיוון הקצונה הבכירה ופורום מטכ"ל בשקט ובצעדים מדודים לא הוכיח את עצמו, גם אם בסוף יתברר שבכל זאת תימצא הדרך לקדם את תא"ל עופר וינטר ולהשאיר אותו בצה"ל.
4.
ההתגייסות התקשורתית הגורפת לשורות המהפכה האנרכיסטית מזכירה לנו כי למרות כל המאמץ שנעשה והישגים חלקיים שהושגו, התקשורת הישראלית עוד רחוקה מאוד מאיזון. במיוחד מקוממת החד־צדדיות של השידור הציבורי – גלי צה"ל וערוצי הטלוויזיה, הרדיו והדיגיטל של תאגיד 'כאן', שממומנים מכיסינו. למרבה הצער, בעת הקמת 'כאן' לא השכילו מי שהובילו את המהלך ליצור מנגנון שיבטיח גיוון אידיאולוגי וסוציולוגי בתאגיד. הפתרון הטוב ביותר לכך הוא לאפשר ולעודד תחרות חופשית בתחום שידורי הרדיו והטלוויזיה. מכיוון שתדרי שידור ב־FM הם משאב ציבורי מוגבל, יש לסגור כמה מתחנות הרדיו דלות הרייטינג של תאגיד כאן ולאפשר לפתוח במקומן תחנות רדיו מסחריות בתדר ארצי, שיוכלו להתחרות בשידור הציבורי של גל"צ ורשת ב'. הפריצה הגדולה בשיעור הצפייה בערוץ 14 מלמדת שיש ביקוש לאלטרנטיבה תקשורתית ימנית, במיוחד בעת שהשמאלנות של עיתונאי ישראל חוצה כל קו אדום מקצועי.
5.
בחודשים האחרונים למדנו שגם לשכת עורכי הדין, ההסתדרות הכללית והסתדרות הרופאים וגם חברות הייטק וחברות כלכליות מרכזיות במשק הם סוג של מוקד כוח שלטוני. בעיתון 'הארץ' ובמקומות נוספים בהם מתנהל השיח השמאלני חוגגים את התלות של המדינה בעשרות אלפי בעלי מקצועות עתירי ידע, שהציבור החרדי שרובו חסר השכלה אקדמית מתקדמת אינו מסוגל להחליף אותם. אבל מי שכן נמצא במקומות אלו בהמוניו זה הציבור הדתי־לאומי והציבור המסורתי. הציבור הזה העמיד מתוכו אלפי ורבבות אנשי הייטק, משפטנים, אנשי אקדמיה, רופאים בכירים ומנהלי בתי חולים, טייסים וחיילים ב־8200. נציגיו פרושים כמעט בכל מוקדי הכוח, אבל אין די בכך שהם שם. הם צריכים להיות חדורי אידיאולוגיה ובעלי עמוד שידרה, להפר את יישור השורות האידיאולוגי ולדרוש באומץ ותוקף להימנע מנקיטת עמדה פוליטית שנויה במחלוקת על ידי גופים שלא אמורים לעסוק בפוליטיקה.
אם עורכי הדין הדתיים, המסורתיים והימניים יגלו מודעות ואחריות וישתתפו בהמוניהם בבחירות ללשכת עורכי הדין, סביר להניח שהימין יוכל להשיג רוב בוועדה לבחירת שופטים באמצעות נציגי הלשכה, גם אם החוק לשינוי הרכב הוועדה לא יעבור והיא תישאר במתכונתה הנוכחית.
לתגובות: [email protected]
***