ב-8 במאי יצוין יום פטירתו ה-80 של המשורר ולדיסלב שלנגל, המכונה "משורר גטו ורשה" ומוכר בארץ בעיקר בשל שירו "התחנה הקטנה טרבלינקה".
השיר, שתורגם בידי שורדת השואה מגטו ורשה הלינה בירנבאום ועובד בידי בנה יעקב גלעד, הולחן ובוצע בידי יהודה פוליקר באלבום "אפר ואבק". אבל חשיבותו של שלנגל לא מסתכמת בכך, אלא נובעת מהיותו אחד מנושאי הדגל של יוצרי ומפיצי התרבות בגטו הגדול ביותר.
לאורך השנים הובא וצוטט שלנגל הן כמקור ראשוני ממנו ניתן ללמוד על תהליכי השואה כפי שעברו על הציבור היהודי בגטו, והן כסמל לרוח האדם הממשיך ליצור ולכתוב בתנאים הקשים ביותר שנודעו בעת החדשה.
עם זאת, בכל אותן שנים הוצג שלנגל בשדה המחקר והתרבות, בארץ ובעולם, כמתבולל הקשור לחוגים הסוציאליסטיים בוורשה מלפני המלחמה ובמהלכה. אך גילוי שנחשף במחקרו החדש של יוסי סוויד ממרכז מורשת מנחם בגין, מוכיח את ההיפך; שלנגל היה לאומי, ציוני ורוויזיוניסטי ובעל קשרים עם מחתרת האצ"י הבית"רית בגטו ורשה.
הגילוי המרכזי שהוביל למסקנה זו, לדבריו, הוא שיר שכתב שלנגל בשנת 1938, לפני פרוץ המלחמה. שיר זה, הנקרא "שיר הגיבור", שלא הוכר ונחקר עד היום, נכתב אודות שלמה בן יוסף, המוכר כ"הרוג המלכות" הראשון מבין עולי הגרדום. השיר מפאר ומהלל את דמותו של בן יוסף ופורסם יומיים לאחר הוצאתו להורג.
תמיכה שכזו בדמותו השנויה במחלוקת ובמעשהו של בן יוסף - השלכת רימון על אוטובוס נוסעים ערביים מצפת, כמעשה נקם על רצח חברו לפלוגה הבית"רית בראש פינה, אינה משתמעת לשני פנים. הן לפני והן לאחר התלייה, תמיכה מעין זו בבן יוסף מחויבת להיות קרובה רעיונית לערכי התנועה הרוויזיוניסטית, שכן דמותו הוקעה בידי המחנות האחרים.
"הגילוי הוביל אותי להתעמק ולחקור שירים נוספים שלא היו מוכרים מהתקופה שלפני המלחמה
ובמיוחד מהשנים 1939-1938", אומר סוויד, "ואכן גם הם התגלו כבעלי אופי ציוני מובהק, כזה המבכה את הקיום היהודי בגלות, שואף לגאווה לאומית, כינון כוח יהודי ועלייה לארץ ישראל. שירים אלו מעידים ללא ספק על תפיסתו האידיאולוגית של שלנגל, וממקמים אותו, לצד שירתו הקלה שיועדה לתיאטראות וסרטים, כמשורר ציוני, בעל נטייה רוויזיוניסטית".
בגטו ורשה עצמו המשיך שלנגל ביתר שאת בכתיבתו החברתית-פוליטית. בשיריו שהופצו בגטו בתפוצה רחבה, פעל לחשיפת מצג השווא הגרמני, לפיו כאילו אם יצייתו היהודים להוראות, ינצלו מגורלם הרע. בהמשך אף כתב מפורשות שירי התקוממות ומרד, שנועדו לגייס את העם לתמיכה במחתרות ולהצטרפות לשורותיהן.
"מעדויות שונות אנו לומדים כי שלנגל, על אף שיכול היה למצוא מקלט בצד 'הארי' של ורשה אצל מכרים פולנים, בחר להישאר עם בני עמו בגטו", אומר סוויד, "נוסף על כך קיימות עדויות על קשרים מעשיים עם מחתרת האצ"י הבית"רית, כמו ערב גיוס כספים ליתומי הגטו, שנערך לקראת חג הפסח האחרון של הגטו. במאורע זה הקריא שלנגל משיריו, אז נכנסו חמושים רעולי פנים מהאצ"י, והעבירו לשנלגל סכום נכבד של כסף שיעביר בשמם לילדים. ניתן לומר, כי במובנים רבים, כפי שהיה קצנלסון משורר הבית של מחתרת אי"ל, כך היה שלנגל למשורר האצ"י".
המחקר נערך כאמור בבמחלקת המחקר של מרכז מורשת מנחם בגין שמתמקדת בהגות הלאומית-ליברלית ובמחקר היסטורי בדגש על האצ"י וגטו ורשה, אך עבור סוויד לא מדובר רק במחקר אקדמי. "ברמה האישית", מספר סוויד, "מאז שהתחלתי לחקור את נושא מחתרת האצ"י בגטו ורשה, נתקלתי לא פעם בשאלה - לפעמים בצחוק ולפעמים ברצינות – למה אדם שכמותי, בעל מוצא מזרחי מובהק, חוקר את תולדות יהדות פולין? השאלה הזו נשמעה לי מוזרה – הרי איני רואה הבדל מהותי בין העדות השונות שבעם. מבחינתי היסוד היהודי חזק לאין ערוך מעדתיות כזו או אחרת".
"על כל פנים, שאלה זו נותרה בעינה, והמשכתי להרהר בה, שכן בכל זאת יכולתי גם לחקור את תולדות יהדות המזרח ובכל זאת בחרתי בכיוון אחר. התלבטות זו המשיכה עד לרגע מסוים בו מצאתי שיר של שלנגל, שפשוט הימם אותי".
השיר אותו מזכיר סוויד הוא "האולטימטום הערבי" העוסק במאורע היסטורי משנת 1938שאינו מוכר בימינו. מדובר במקרה בו שיגר הוועד הערבי הלאומי מכתב מדמשק לידי חיים ויצמן, יו"ר ההסתדרות הציונית. במכתב זה ינסחו ראשי הוועד הערבי בהובלת הלאומן הערבי נאביה על עזמה, בהשפעת המופתי חאג' אמין אל חוסייני ששהה באותה העת בדמשק, איום חמור כלפי היהדות העולמית.
"המסר שהעבירו היה פשוט", מסביר סוויד, "אם תמשיך התנועה הציונית להוביל לרוב יהודי בארץ ישראל באמצעות עלייה, ישחטו ארצות ערב והאסלאם את היהודים שבשטחיהן. ההסתדרות מסרה בתגובה כי איום זה לא מרתיע אותה מהמשך פעולותיה, שכן קורבנות דמים רק מסייעים ומחישים את פעולותיה. גם מנחם קפליוק המזרחן, פרסם כתבת שער בעיתון דבר בה האשים את יהדות המזרח בבגידה ברעיון הציוני – מה שהיה היפך האמת - ולפיכך לא ראה צורך מיוחד לעמוד לצדם".
"שלנגל בשירו, לעומתם, קרא באופן נחרץ לעמוד לימין אחיו שבמזרח. הוא הצהיר שלבבות האומה מתעוררים בניסיון להגן עליהם ולרסק את ההידרה של שנאת ישראל – הבאה לידי ביטוי בראשי מפלצת רבים, מן המערב ומן המזרח. הוא מתחנן לכוח – כזה שייתן לעמו להציל את בניו בכל נפוצותיהם".
"שיר זה מתכתב למעשה ישירות עם משפחתי שבשנת 1938 נמלטה מדמשק לאחר שהואשמה בציונות, נרדפה שם ועלתה ארצה" מסיים סוויד, "מכאן הבנתי ששלנגל עמד באופן הכי פשוט וברור לצד משפחתי שלי – מה שלא הותיר לי עוד כל ספק בנוגע לשייכותי לעבודה שאני עושה למען מחקר שיריו ובירור תפיסתו ועמדותיו".
שלנגל מצא את מותו ב-8.5.1943 לצד אשתו ולוחמי אצ"י נוספים, לאחר קרב שניהלו אנשי האצ"י בעת גילוי הבונקר בגזרת המברשתנים בגטו ורשה. מעדות אנו יודעים כי המשיך לכתוב שירי גבורה ומרד, עד שעותיו האחרונות ממש. יהי זכרו ברוך.