המבצע הצה"לי ברצועת עזה מתמקד בג'יהאד האיסלאמי וברקע מרחפת שאלת יחסו של חמאס לאירוע. האם חשים שם אחריות על כל המתרחש ברצועה ולכן יחתרו לתגובה? או שמא רואים בכך מכה על גוף מתחרה? על כך שוחחנו עם המזרחן אל"מ במיל' ד"ר משה אלעד, בעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ.
על מארג הכוחות בתוך הרצועה מזכיר ד"ר אלעד כי הארגונים השונים "הקימו לא מזמן חמ"ל משותף שהיה יותר סימבולי מאשר מעשי, אבל ההצהרה שבאה בעקבותיו הייתה שמדובר בחמ"ל משותף". מאחר וכך מוצא את עצמו החמאס בהתלבטות קשה "כי מול הרצון להשתתף במאבק יש עשרים אלף פועלים שיוצאים מהרצועה לעבוד בישראל, וזה הישג משמעותי מבחינתו. בנוסף, יש כספים שעוברים אליהם באישור ישראל, המעברים הפתוחים קולטים מדי יום מאות טריילרים עם ציוד, כך גם קיים מרחב הדיג, כך שיש להם הרבה מה להפסיד".
על חמאס להחליט "האם הולכים להפסיד את כל מה שהשיגו בגלל כמה מטחים, או שיבליגו, אבל יש דרך נוספת והיא תגובה סימבולית שלאחריה יבהירו שהתגובה הייתה חלק מהאחווה הצבועה הזו. נחכה ונראה. הכול בגדר אופציות ותחקירים".
שאלנו את ד"ר אלעד אם החשש של חמאס מתגובה ישראלית אזרחית קיים בכלל לנוכח העובדה שגם בימי הסלמה נמשכה העברת הסחורות ומרחב הדיג לא תמיד הצטמצם, שלא לדבר על החשמל והמים שהמשיכו לזרום לרצועה.
"אנחנו לא עובדים בחלל ריק. יש את אירופה, יש את ארה"ב ומדינות ידידותיות בעולם הערבי שלא מאפשרות לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים", אומר אלעד. "אנחנו לא יכולים לסגור להם את החשמל. נעשו ניסיונות כאלה וההפסד היה גדול. לכן ישראל כבר לא נוקטת בשיטה הזו", הוא אומר ומזכיר את זעקות השבר המניפולטיביות שיודעים הפלשתינים להשמיע מול העולם שמתגייס מהר מאוד לטובתם. דוגמא לכך הוא מזכיר את תקופתו של אביגדור ליברמן כשר ביטחון:
"בתקופת ליברמן הוא אמר שלא יתכן שחשמל שמסופק על ידינו יפעיל מעבדות לייצור טילים. הוא הפסיק את החשמל ובתוך דקות טענו על כל זקן שמת משברון לב או ההתקף לב שהוא מת בגלל אותו ניתוק חשמל. כך גם הם צילמו צילומים על מה שקורה להם ללא חשמל למרות שיש חשמל אבל לא 24 שעות", אומר אלעד ומזכיר את צילומי הילדים סביב נרות בחדרים חשוכים שבדיקה שלהם הוכיחה שצולמו בכלל ביום והחלונות הואפלו לטובת הלוקיישן. התוצאה של כל אלה הייתה התגייסות עולמי למען הרצועה וביקורת חריפה שנמתחה על ישראל.
"יש כאן מעל שני מיליון איש ברצועה והשאלה היא מה רוצים לעשות איתם כאוכלוסיה שרוצה לחיות. האם אתה רוצה לחנוק אותם? לא, ולכן האינטרס שלנו הוא לפתוח את המעבר", אומר אלעד ואנחנו שבים לשאלה אם הידיעה שישראל לא תמנע צרכים הומניטאריים מהרצועה אינה מורידה מסדר היום את החשש של חמאס מתגובה שכזו, מה שמאפשר לו להגיב על התקיפות הישראליות.
במענה אומר ד"ר אלעד כי ישראל הבהירה לחמאס שכניסת עשרים אלף הפועלים, העברת הכספים ממדינה שלישית באישורה של ישראל ומרחבי הדיג יהיו בסיכון אם חמאס יגיב והארגון מתייחס לאזהרות אלה ברצינות.
"בטוח שאם נפעיל את הסנקציה הזו יהיה עלינו לחץ בינלאומי, אבל קודם כל עושים את זה כדי להראות להם שאנחנו יכולים לנקוט נגדם במנופי לחץ", אומר אלעד ומסכם את הסיכויים לתרחישי התגובות השונות: "תרחיש יום הדין הוא מה שאיראן רוצה לעשות, כלומר ירי ומערכה רב גיזרתית בארבע גזרות, זה לא מה שנראה שיקרה, אבל אנשי המערכת חושבים גם על זה. סביר יותר שיהיה ירי סימבולי מעזה גם על ידי חמאס שלא ממש מעוניין בהסלמה וגם ירי באישור חיזבאללה גם הוא יכול להיות, כלומר ירי משתי זירות. אפשרות שלישית היא שחמאס לא ישתתף ויתן לג'יהאד לשברו את הראש וזה יסתיים בתוך זמן קצר יותר ממה שאנחנו חושבים. איזה מהתרחישים ימומש? אצל הפלשתינים קשה לנבא ולדעת".
ומה באשר לגיזרה הנוספת של ערביי ישראל בערים המעורבות, בואדי עארה ובמקומות דומים? "היסטורית, ערביי ישראל לא השתתפו כשהיו מכות חזקות מצד האויב כלפינו, אלא כשאנחנו היכינו חזק את האויב ואז ראינו התעוררות של ערביי ישראל. כלומר שאם יהיה ירי חזק מכיוון עזה, לבנון וסוריה סביר להניח שערביי ישראל ישבו בשקט. הם יתעורר כשנגיב ויהיו תמונות של הרס והרוגים ואז נמצא אותם בואדי עארה ובערים המעורבות, אבל כרגע אנחנו בתחילתו של תהליך".