במקום בו שורפים ספרים

היום, 10 למאי, אנו מציינים 90 שנה לשריפת הספרים בברלין. בהוראת שר התעמולה של המפלגה הנאצית, יוזף גבלס, נשרפו עשרות אלפי ספרים שנחשדו על ידי השלטונות כ"ספרות יהודית מזיקה".

בין הסופרים שיצירותיהם נשרפו היו אלברט איינשטיין, סטפן צוויג, זיגמונד פרויד, ליון פויכטוונגר, היינריך היינה, יעקב וסרמן ועוד.

רבים חושבים שאת המשפט "במקום בו שורפים ספרים שם יישרפו בסוף גם בני אדם" אמרו על היום הנורא ההוא לפני 90 שנה. זה היה יום כל כך נורא שהיהודים לא יכלו לדמיין לעצמם ששריפת הספרים היא רק קצה קצהו של הרוע הנאצי הבלתי נתפס. אולם המשפט מתייחס לאירוע היסטורי קדום יותר.

בינואר של שנת 1492 הגיעו הצבאות הנוצריים לשערי העיר גרנדה בספרד. המלך אבו עבדאללה מוחמד ה-12 קיבל הבטחה מהמלכה איזבלה והמלך פרדיננד שהמוסלמים שיישארו בעיר יוכלו לנהל את חייהם בחופשיות ושכל המסגדים וההקדשים המוסלמים יישארו כפי שהיו בתקופת שלטון האיסלאם בספרד. אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד ומרגע שנכנסו הנוצרים לגרנדה כל ההסכמות נשכחו, למוסלמים ניתנה האופציה להתנצר או להיות מגורשים. בעקבות ה"הצלחה" הוחלט לארגן גם אירוע המוני של שריפת הספרים המוסלמיים.

כך מתואר האירוע בספרו של אחמד אל-ח'טיב מקארי משנת 1840: "מתוך שמחה על הצלחה זו, ומתוך מחשבה כי ראוי שירוויח מהזדמנות כה טובה, ביקש סיסנרוס [חימנס, הארכיבישוף של טולדו] לעקור את כל הטעויות המוחמדניות מנשמתם... כך, בלא קושי ובלא צורך בגזירות או בכוח, הוא הצליח לגרום לדיינים המוסלמים (שהיו מוכנים לעשות כל דבר כדי לרצות אותו) להוציא לרחוב את עותקי הקוראן... יותר מחמשת אלפים ספרים עם כריכות נוי, אפילו של זהב וכסף, ושל אמנות ראויה להערצה. אלה משכו את עינם של כמה שביקשו אותם כמתנות, אך הוא לא נתן דבר לאף אחד, וכולם נשרפו יחד במדורה גדולה..."

בשנת 1821 כתב המשורר והמחזאי היהודי-גרמני היינריך היינה את המחזה 'אלמנסור'. המחזה התרחש בספרד של סוף המאה ה-15, זמן קצר לאחר כיבוש גרנדה וגיבורי המחזה מוסלמים. בשיא הדרמה דיווח אלמנסור הנסער לחסן, גיבור המחזה, 'חימנס האיום, בלב השוק בגרנדה... השליך את הקוראן אל להבות האש!' חסן ענה לו: "היתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, שם יישרפו בסוף גם בני אדם."

היינה כתב מחזה היסטורי על אירועים שקרו במאה ה15, ולא יכול היה לשער בליבו שההיסטוריה תחזור על עצמה וכי בעוד כמאה שנה גם את ספריו שלו יעלו באש. המחזה הפך למעין נבואה שמגשימה את עצמה. אסיים במילותיו של מתיו פישבורן בספרו 'Burning Books': "הציטוט של היינה אינו טוען שיש זהות משותפת לספרים ולבני אדם, אלא שיש תהליך בלתי נמנע, המרמז על הקשר בין השמדת הנוף התרבותי להשמדת אנשים השוכנים בו"

היום, 90 שנה לאירוע ההמוני של שריפת הספרים בכיכר האופרה בברלין (ואירועים קטנים יותר נוספים ברחבי גרמניה), אנו יודעים שנעשה הכל כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.

הרב יובל אהלי הוא מפתח תוכן ומנחה פדגוגי בעמותת יסודות של מכללת הרצוג