ערבים
ערביםצילום: רויטרס

תפקידה המקורי של הרש"פ הוגדר בהסכמי אוסלו – להוות ממשלה פלסטינית הדואגת לעניינים אזרחיים שונים בשטחי A ו-B באיו"ש.

אולם נראה כי היא לוקחת על עצמה תפקיד נוסף – המשך המאבק לסילוק ה-'כובש' הציוני. בהתייחסויות רשמיות כלפי חוץ ובאנגלית, יקפידו בכירי הרש"פ להצהיר כי שאיפתם למדינה עתידית היא "בתוך גבולות 67". ועדיין, החוק הפלסטיני, מערכת החינוך, נאומים לציבור ובשיח המסית בתקשורת, מוכיחים שמבחינתם ארץ ישראל אותה הם מכנים "פלסטין ההיסטורית" היא– כמו עבור יהודים ציוניים – מקשה אחת.

הרשות מדברת על כלל שטחי 48' בתור "פלסטין" וכפועל יוצא מזה, שואפת לגייס אידיאולוגית לשורותיה את ערביי ישראל, "ערביי הפנים" בלשונה. בתפיסה הלאומית הפלסטינית, ערביי ישראל הם פלסטינים שמצופה מהם להיאבק בציונות וב-"כיבוש" בדרכם. כדי לחזק אצל ערביי ישראל את הזהות הפלסטינית, פועלת הרשות בדרכים מגוונות שבשלוש מהן נעסוק: במשיכת סטודנטים ערבים ישראלים ללמוד במוסדות פלסטינים להשכלה גבוהה בג'נין, בשכם ובערים אחרות; בגיוס ערבים ישראלים לטרור, כולל תשלום משכורות ותשבחות כגיבורים לאומיים; ובתעמולה לאומנית והסתה לטרור.

תחילה למוסדות להשכלה גבוהה בשטחי הרשות: שנים שהאוניברסיטאות שבשטחי הרש"פ ידועות כמרכז לאיתור פעילי טרור. תנועת הצעירים (שביבה) של הארגונים השונים פועלות בהן, מגייסות פעילים, ומפיצות תעמולה. לכן, מדאיגה המגמה הגוברת – סטודנטים ערבים ישראלים הפונים ללמוד בהן. מחקר שערך סא"ל במיל אבי שלו ב-2022 העלה כי מספר האזרחים הישראלים באוניברסיטאות פלסטיניות מוערך ב-13,000.

עו"ד מוריס הירש, ראש המחלקה המשפטית במכון 'מבט לתקשורת פלסטינית' וחוקר במחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, הסביר כי "הרש"פ רואה חשיבות רבה ב-'פלסטיניזציה' של הצעירים הערבים ישראלים. באופן מדויק, זיהתה הרש"פ את תקופת הלימודים האקדמיים – תקופה מעצבת בחיי האדם המתבגר - כהזדמנות בלתי רגילה להשפיע על זהות הצעירים. אם ילמדו הצעירים באוניברסיטאות הישראליות, ייתכן וימצאו את עצמם מתאקלמים בחברה הישראלית. אבל אם ילמדו באוניברסיטאות פלסטיניות, ניתן יהיה לעטוף אותם בנראטיב, באתוס ובתעמולה הפלסטינית. כך, באמצעות הלימודים האקדמיים, הרש"פ פועלת לנתק את הערבים ישראלים מה'ישראליות' שלהם ולקרב אותם אליה כ'פלסטינים'."

שנית, הרשות פועלת לגייס ערבים ישראלים לשורות הטרור, ואין דוגמה בולטת מאשר "ותיק האסירים", כרים יונס. בני הדודים הישראלים כרים ומאהר יונס נחשבים לסמלים לאומיים פלסטינים. ב-1980, הם חטפו את החייל אברהם ברומברג מצומת חדרה ורצחו אותו. תחילה הם נידונו להוצאה להורג אך העונש הומר למאסר עולם בלתי קצוב. ב-2012 קצב שמעון פרס, הנשיא דאז את עונשם ובחודש ינואר השנה הם השתחררו מהכלא לאחר כ-40 שנה.

למרות אזרחותם הישראלית, הרש"פ הפכה אותם לגיבורים לאומיים. הזדהותם עם פת"ח נוסף לעובדה שבזמן שחרורם הם היו האסירים הוותיקים ביותר בכלא, תרמו להפיכתם לסמלים ברש"פ. כרים הדומיננטי, אף מונה לחבר בוועד המרכזי של פת"ח. לאחר שחרורם מהכלא בתחילת השנה הם שבו לכפרם עארה, שבו החל עם הגיעם מעין "פסטיבל" לאומי-פלסטיני. לביתם הגיעו גורמים בכירים מאוד ברש"פ, כמו סגנו של אבו מאזן, כדי להביע הערכה.

אבו מאזן אף הרחיק לכת ושוחח אישית בטלפון עם כריס יונס עם שחרורו. השיחה אותרה על ידי מכון מבט לתקשורת פלסטינית ותוכנה המתורגם מופיע כאן לראשונה. בקטע נשמע אבו-מאזן מרעיף הערצה על מאהר יונס: "...אנחנו גאים בכם ואנחנו אומרים שאללה יעניק לכם בריאות. אתם המגדלור של האומה הזאת, המגדלור של העם הזה. אתם סמלים של העם הפלסטיני, אתה יא מאהר וגם כן האח כרים". המחבל מצדו, שיבח את אבו-מאזן: "קודם כל אני רוצה לברך אותך ואת מילותיך הנפלאות 40 השנים שבאו עליך הן תהילה לכל פלסטין אללה יראה לנו את כל הארץ משוחררת."

בסיום השיחה, בפנייה נרגשת לאבו-מאזן, אומר המחבל מאהר יונס: "אנשאללה המפגש שלנו קרוב על אדמת המולדת. תהיה בעם אחדות השורה, תתקיימנה המשאלות ונשחרר יחד את הארץ."

כתגמול על 'גבורתם', היונסים ודומיהם מקבלים משכרות חודשיות מהרש"פ. כל אחד מבני הדודים קיבל מהרש"פ כ-4 מיליון ש"ח עד שחרורו, 25,000 דולר מענק שחרור ועוד 144,000 ש"ח בשנה לשארית חייו. בהקשר זה מגיעות תשבחות למשרד הביטחון שמעקל כספים ורכוש, אך העובדה כי מחבלים ישראלים ביצעו פיגוע שעליו הם מתוגמלים, כחלק מהיותם גיבורים פלסטיניים, היוותה נדבך חשוב בחוק שלילת האזרחות והתושבות למחבלים ישראלים וגירושם לשטחי הרשות שעבר לאחרונה בכנסת.[1]

לבסוף, הרש"פ מנסה להשפיע על זהות ערביי ישראל דרך שימוש בערוץ הטלוויזיה "מוסאווה" שהיא מפעילה וקהל היעד שלו הם ערביי "הפנים הכבוש". תחילה, שידר הערוץ מנצרת, אך ב-2016 הורה שר הבט"פ דאז גלעד ארדן, לסוגרו מכיוון שהוא פעל מטעם הרש"פ ללא היתר רשמי מישראל, אלא שהערוץ עבר לפעול מרמאללה שם לישראל אין שליטה על הנעשה. כך התכנים מיועדים לקהל היעד הערבי-ישראלי וגם עובדים של הערוץ – ביניהם מגישים – הם אזרחים הישראלים המגיעים לרמאללה.

שלא במפתיע, הערוץ השתתף בחגיגות השחרור של כרים ומאהר יונס. אנו מביאים לראשונה בתרגום לעברית קטעים מתוך שידורי הערוץ בעת חגיגות שחרורם של היונסים, שתירגם מכון מבט לתקשורת פלסטינית.

בשידור לציון שחרור כרים יונס, אמרה המגישה: "הזמן הגדול ביותר בציפייה לחירות שהעולם ידע. כרים יונס נושם את החירות לאחר 40 שנים שבהם בילה סמל המאבק הגדול הזה, אסיר בתי הכלא של הכיבוש הישראלי, הכיבוש הזה שעדיין רודף את הזהות הפלסטינית שאותה מייצג היום כרים יונס. שכן עמנו הוכיח כי הוא מתנגד לכל תוכניותיו של הימין הגזעני והפאשיזם. כרים יונס ניצח בגאוותו את הסוהר".

המצב המורכב בישראל, לפיו חלק מאוכלוסייתה הערבית מזדהה עם נרטיב לעומתי לציונות ומושפע מניסיונות הרש"פ "להתנחל בלבבות" ולהניעו לפעולה נגד מדינת ישראל, צריך להיות מושא לתשומת לב מוגברת בקרב המערכת הביטחונית והפוליטית. זהו אינטרס ביטחוני ראשון במעלה של מדינת ישראל לשמור אצלה את הצעירים הערבים מפני הסתה והשפעה של הרש"פ ולשלב אותם בחברה הישראלית. יש למנוע את התפשטות אידיאולוגיה זו כדי שישראל לא תגיע למצב שבו חלק גדול מאוכלוסייתה לא רק מזדהה עם אויביה, אלא מופעל על ידם ופועל בשמם.

הכותב הוא אחיקם הימלפרב, מבט לתקשורת פלסטינית | הביטחוניסטים, מחלקת המחקר