תחרות סיפורים קצרים בנושא געגוע ובהשראת מכתבים היסטוריים השמורים באוסף המכתבים הלאומי של מרכז שזר 'אוצרות', יוצאת לדרך, ורכזת המיזם, שירי וידן, מספרת עליו.
"מיזם 'אוצרות' הוא מיזם דיגיטאלי של מרכז זלמן שזר שעוסק בהיסטוריה יהודית ומספר את הסיפור היהודי מכיוונים שונים. המיזם התחיל לפני שלוש שנים מהמחשבה שאצל רבים יש מכתבים מהעבר שנשמרו במהלך השנים ואנחנו מאמינים שיש להם חשיבות היסטורית ויכולים ללמד על החברה הישראלית ועל המשפחה", מספרת וידן.
"לפני שלוש שנים קראנו לציבור הרחב לפתוח בוידעם וקלסרים ולפני שהמכתבים נהרסים שישלחו לנו סריקה של המכתב ואנחנו נעלה לאתר שלנו ונספר את הסיפור המשפחתי שמספר יחד עם עוד סיפורים קטנים את הסיפור הגדול של המדינה. יש לנו מכתבים מ-1880 ועד 1982 מרחבי העולם והארץ ומספרים על תקופות שמחות יותר או קשות יותר בהיסטוריה שלנו".
על התחושה שמן הסתם קיימת אצל רבים ולפיה המכתב ששמור אצלם במגירה יכול לעניין לכל היותר את בני המשפחה ולא מעבר לכך, אומרת וידן: "בכל מכתב חדש שאני קוראת אני מגלה משהו קטן על ההיסטוריה שלא ידעתי שקרה. כהיסטוריונית אני יכולה לומר שכיום מעניין אותנו מה היה בחיים הפשוטים של האנשים, מה הרגישו, מה חשבו, ממה חששו וכו' יותר מהחלטות של ממשלה כזו או אחרת. אותי מעניין סביב אירועים לאומיים לקרוא את החוויות מגוף ראשון. יש אצלנו 500 מכתבים ממלחמת יום כיפור, זה האוסף הגדול ביותר של מכתבים מהחזית ומהעורף. האוסף הזה מאפשר שאלות על התקשורת בין אנשים, מה אנשים רצו לספר, ממה צנזרו את עצמם, מה עניין אותם".
הבקשה ממחזיקי המכתבים לא הייתה להיפרד מהמכתבים ששמורים אצלם, אלא לסרוק, לשלוח והמכתב יעלה לאוסף בעוד העותק המקורי יישמר בידי המשפחה. "הכוח נשאר אצל המשפחה. אני לא מחליטה איזה מכתב ראוי לספר את הסיפור. כמשפחה מחליטה לפרסם היא שולחת אלינו ואנחנו נטפל בו, והמכתב שהוא חומר רגיש נשאר אצל המשפחה".
האם יש מצבים שבהם משפחה "נקרעת" בינה לבין עצמה סביב השאלה אם מתאים וראוי לפרסם את מכתבו של הסבא? "מדי פעם מגיעות גם סוגיות שכאלה", מספרת וידן. "אנחנו רוצים שתהיה לאנשים חוויה טובה עם הדבר. שיתרמו בשמחה ללא קונפליקטים. לפעמים משפחה מתייעצת כי לא תמיד כולם בקשר ולא כולם יסכימו להעלות את הסיפור של הסבא. אני מציעה שאולי יעלו מכתב אחד ולא את כל המכתבים ומספרת על מה שניתן להרוויח מפרסום המכתב, וכל משפחה עושה את החשבון שלה".
ואם הכתב של הסבא לא ממש קריא, אל חשש, המכתב מונגש על ידי המיזם ומתומלל, לעיתים בעזרת המשפחה עצמה במידה והכתב מאוד לא ברור, ולעיתים די בתחקירניות המיזם בעלות הניסיון ארוך השנים בתחום.
השנה נושא התחרות הוא געגוע. "אנחנו נותנים אפשרות לבחור, או להסתכל במאגר שלנו ולמצוא מכתב שאהבתם ולכתוב על בסיסו סיפור קצר, או לקחת מכתב מהאוסף האישי, ולכתוב בהשראתו ולצרף לשליחת הסיפור צילום של המכתב עצמו".
"געגוע הוא נושא מעניין בהקשר הזה, כי כל מכתב הוא געגוע, כי כל מכתב הוא תקשורת בין אנשים שלא נפגשו, ועולה השאלה למה הם רחוקים ומה הפריד ביניהם? מלחמה? עבודה? במכתב אנחנו נחשפים לסיפורים שברבים מהם יש געגוע בין בני זוג, בין הורים וילדים, אחים ועוד".
ואם אתם שייכים לדור ששואל מה זה בכלל מכתב ובשביל מה צריך אותו, אז שירי מספרת שגם היא שייכת לכאורה לדור הזה שמזמן כבר לא ממש יודע מה זה מכתב ו"חלק מהעיסוק שלנו במכתבים הוא הדיבור על הפורמט הזה. איך בני דורי מבינים את צורת התקשורת הזו. קשה להבין את המציאות שבה מכתב מגיע רק אחרי שבועות, לא מגיע בכלל או מגיע שלא בסדר הנכון".
למעוניינים להצטרף לתחרות שמבטיחה פרסים כספיים למקומות הראשונים, היכנסו לאתר סדנאות הבית של אשכול נבו ואורית גידלי ומשם הדרך קלה. בהצלחה.