באולפן ערוץ 7 מתארח מנטור הקצינים בצה"ל והמאמן התזונתי אביעד אולמן לשיחה על סיפור חייו המורכב מילד דחוי ומוחרם למאמן קצינים, בעלי עסקים, ומאמנים אחרים שהופכים משברים לסיפורי הצלחה.

כמי שנולד כ"פנצ'ר", כהגדרתו, לאמו שהייתה רווקה באותם ימים, הוא מספר כי אמו הביולוגית לא ידעה שהיא בהיריון עד החודש השמיני להריונה. הוריה חייבו אותה למסור אותו לאימוץ לאחר שנולד, וכך הגיע לזרועות הוריו המאמצים משה ואלה אולמן.

את חייו עד גיל שמונה הוא מגדיר כמושלמים, אך אז הלכה אמו המאמצת, אמה, לעולמה בעקבות מחלת הסרטן שפשטה בגופה בתוך שנה. לאחר פטירתה הפך אביעד מילד מצטיין שעוזר לחבריו מצא את עצמו כילד שעובר חרמות והופך אלים ואגרסיבי. אביו התקשה בגידולו לבדו.

בכיתה ה' ילדה שחיבב לעגה לו על שהוא שמן ואמרה לו שעיניו הן הדבר הטוב היחיד שבו. מאז בחר בעולם הכושר כעולמו.

אביו בינתיים הכיר בת זוג חדשה. הוא עצמו אינו מכיר את הוריו הביולוגיים עד היום. בגיל 26 אחרי שעבר סדנה להתמודדות עם פחדים החליט שהוא מעוניין לפתוח את תיק האימוץ שלו, אך אימו הביולוגית אינה רוצה לפגוש אותו. הוא יודע היכן היא גרה בערך ושיש לה שלושה ילדים, אך היא אינה מעוניינת ליצור עמו קשר.

"היו מרביצים לי המון בגלל שאימא שלי נפטרה והכוח שפיתחתי בגיל צעיר נועד גם להגן על עצמי", הוא אומר. "ילדים היו לועגים לי על שאימא שלי מתה והייתי צריך להגן על השם שלי ושל אימא שלי".

בית הספר ניסה לסייע לו דרך עובדת סוציאלית אך הוא בחר לחזור אל משחק המחשב שהיה התחביב המשותף לו ולאימו. גם בתקופת חטיבת הביניים והתיכון ההתנכלויות נמשכו. רק בכיתות הגבוהות יותר מצא אביעד חברים שמלווים אותו עד היום.

פטירת סבתו של אביעד הביאה לעימותי ירושה בין אביו לדודתו, מה שהוביל לניתוק משפחתי שהותיר אותו למעשה ללא משפחה. "הילדות הייתה ממש סבל. הייתי רואה את חברים שלי מטיילים עם ההורים שלהם ונשארתי רק עם אבא שלי ובת הזוג שלו כאשר אביו עובר אירועים לבביים ברמות שונות, כולל אישפוזים שהותירו בו את הרצון להיות אדם אחר לחלוטין מהאדם שאביו היה.

"החברים שלי מהתיכון היום הם אלה שבתיכון לא אהבתי והם לא אהבו אותי", מספר אביעד ועובר לשלב השירות הצבאי בחיל החימוש ובהמשך עבר והיה ללוחם ובשל ניהול עומסים לא נכון פרץ שלושה דיסקים בגב. מפקדיו לא האמינו לתלונותיו על הכאבים והורו לו להמשיך במסלול, על אף שמדובר היה במי שהתנדב לעבור מתפקיד של חימושניק ללוחם. כשהתברר מצבו האמיתי הוא נשלח לעשרה חודשי מנוחה בבית.

לאחר הצבא, ממורמר מהיחס שקיבל ממפקדיו ומהמצב הרפואי אליו נקלע בעקבות השירות, החליט לנתק מגע מחברים ומשפחה ולעבור לחו"ל. "ניסיתי לברוח כל הילדות וכל החיים אבל זו הייתה בריחה מעצמי", הוא אומר ומספר שגם שם לא מצא את מבוקשו, חש בטראומה, בפחדים, שתה אלכוהול והגיע גם לסמים עד שהחליט לשוב לישראל.

הוא מתחיל לעבוד בחברת אופציות בינאריות, עבודה שאותה הוא מגדיר כבלתי ערכית שכן כל התפקיד הוא לקחת כסף מאנשים ולגרום להם להפסיד אותו, כהגדרתו. אביעד הצליח בעבודתו למרות שחש שמשהו לא בסדר בסוג כזה של עבודה.

אביעד מספר על ניסיונות הגישוש הראשונים שלו בדרך חזרה אל חבריו מהתיכון שבהתחלה לא הזמינו אותו, לא חזרו אליו ולא נענו לבקשותיו להיפגש, אך ככל שחלף הזמן נוצרו הקשרים והתהדקו, עד שכאמור, כיום הם חבריו הטובים ביותר.

התפנית, הוא אומר, חלה עם פטירת אביו כאשר היה בגיל 24, אירוע טראומטי שהותיר אותו בדיכאון קשה. הוא יצא לסדנאות התפתחות אישית בהן הבין שהחיים שעבר הותירו בו כוחות מיוחדים החוברים לעולם הכושר שעניין והעסיק אותו. חזונו היה לעמוד בפני ציבור גדול ולהפוך להשראה עבורם.

בארבע שנות לימוד ושבירה עצמית למד כיצד לבנות את הגוף ואת הנפש ואת שנותיו הוא רואה כשנים טובות שמהן עלה בידו לצמוח ולהתעצם, ואת הכוחות והגישה הללו הוא מעביר למאומנים שלו כמנטור. אנשים שמגיעים לאימון כדי לפתח את הגוף, הוא אומר, מגיעים לשינוי עמוק שמוביל לזוגיות חדשה, לעסק חדש וליכולות חדשות.

תקופת הקורונה נוצלה על ידו להעצמת העסק האישי שלו, הכנסותיו עלו פלאים ועלה בידו לסייע לאנשים רבים להשתנות עד כדי כך הוא מגדיר את התקופה כטובה ביותר בחייו.

את סיפור חייו מרצה אביעד במסגרות שונות והוא מבקש להביא אותו דווקא לציבור הילדים, שם תופעת החרמות מצויה ומפילה רבים. "כל ילד שחווה משבר יכול גם הוא".