
מה אנו חוגגים ביום ירושלים? את איחודה של העיר, בירת הנצח שלנו, שבמשך 19 שנותיה הראשונות כבירת מדינת ישראל היתה חצויה ובליבה חומה.
זכתה ירושלים, והיא בלבד, שסמוך מאד לשחרורה החליטה ממשלת ישראל להחיל על כל חלקיה את החוק והריבונות הישראלים, בשונה מכל שאר חבלי ארצנו ששוחררו באותה מלחמה.
אבל, כל מי שמכיר את ירושלים יודע, שלא ניתן להסתפק בצעד רשמי זה של החלת החוק והרחבת גבולות העיר. איחוד ירושלים חייב לבוא גם לידי ביטוי מעשי: בבניינים ושכונות יהודיים בכל מרחבי העיר, בתנועה חופשית בכל רחובותיה וכבישיה, בהצבת חיץ בלתי-עביר בפני הנסיונות הבלתי פוסקים של אויבינו להשתלט עליה, בהרמת דגל ישראל וכבוד ישראל גם בפינותיה היותר מאוימות.
לוחמי ירושלים הם לא רק חיילי צה"ל ששחררו את העיר מהכיבוש הירדני במלחמת ששת הימים. לוחמי ירושלים וחולמיה הם האנשים שקיבלו על עצמם כשליחות את המשימה להמשיך לעסוק באיחודה של העיר הלכה-למעשה, ורשמו במו-חייהם עוד ועוד פרקים בתולדותיה. אחד הבולטים שבהם היה, ללא ספק, שמוליק מאיר ז"ל, ראש החץ של הציבור הדתי-לאומי בירושלים בימים הקשים של הסכמי אוסלו, ומי שכיהן כסגן ראש העיר מטעם הציבור שלנו, עד לרגע בו נהרג בתאונת דרכים טראגית.
שמוליק מאיר לחם בכל כוחו נגד נוכחות שלטונית של הרשות הפלסטינית בבירת ישראל, חשף את קיומה, הפגין נגדה בעקשנות, והציף את הנושא שוב ושוב מול העיריה, הכנסת והממשלה. הוא פעל ללא לאות לגאולת בתים וקרקעות מצד אחד, ולהריסת בניה ערבית בלתי חוקית מצד שני.
מתוך ראיה אסטרטגית, הכין שמוליק תכניות מקיפות להתיישבות יהודית בחלקי העיר ששוחררו במלחמת ששת הימים, וניהל מאבק רחב לקידומן של אותן תכניות, כשהעיקרון האסטרטגי המוביל הוא: רצף התיישבותי יהודי שיעטוף את העיר מפסגת זאב שבצפונה ועד "הר חומה" שבדרומה, הלא היא השכונה שנקראה לבסוף על שמו: "חומת שמואל".
איחודה של ירושלים הייתה משימת חייו של שמוליק מאיר ז"ל לא רק בהיבט של חלקי העיר השונים, אלא גם בהיבט של חלקי העם: בצד הקמת "הפורום למען ירושלים" שגיבש פעילות משותפת של לוחמי ירושלים וחולמיה על גווניהם השונים, השקיע שמוליק שעות נוספות ומאמצים גדולים בחיבור מנהיגים מכל המפלגות אל עקרונות איחוד העיר בכלל, ואל תכניותיו המעשיות בפרט, ואכן ראה ברכה בעמלו, כאשר החלטות שיזם התקבלו ברוב קולות מדהים ובקונצנזוס רחב. ירושלים המאוחדת שייכת לכולם, ללא הבדלי מפלגות ודעות - כך גרס וכך גם הצליח לשכנע לפעול.
בצד מאבקיו נגד ניסיונות ההשתלטות של הרשות הפלסטינית בירושלים, הקפיד שמוליק מאיר ז"ל על מתן מלוא השירות המוניציפלי וההומניטרי לתושבי העיר הערבים, מביוב, מים וחשמל ועד ניקיון הרחובות, כי גם בכך ראה חלק מאיחודה של ירושלים, הלכה-למעשה.
שמוליק מאיר ז"ל נלקח מאתנו בסערה בתאונת דרכים קטלנית, תוך כדי מסע נוסף למען איחודה של ירושלים. מאז, בכל שנה ביום ירושלים, כשאנחנו מעלים על נס את לוחמי ירושלים וחולמיה, ומשתדלים לתת כתף לשלל מפעליהם החשובים, וכשאנו רוקדים ברחובותיה וסמטאותיה ומניפים אל-על את הדגל הכחול לבן, אנו זוכרים בגעגוע ובהוקרה גם את שמוליק מאיר ז"ל, לוחם וחולם של בירת הנצח שלנו.
זכיתי, ובדיוק ביום ירושלים, אני מעלה לסדר היום של הממשלה את ההחלטה למנות את בנו של שמוליק, את אבי מאיר, לתפקיד מנכ"ל המשרד שלי. אבי ראוי כמובן לתפקיד, בזכות עצמו, בזכות כישוריו ויכולותיו, ובזכות מסירותו הרבה למשרד לאורך שנים, והצלחותיו הרבות בפעילות זו. את זה, אגב, לא רק אני אומרת, אלא גם ועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, ובעצם גם כל מי שמכיר את אבי ואת פועלו. ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהסמליות המיוחדת של המינוי דווקא ביום המיוחד הזה.
את הפסוק בפרשתנו "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן-אהרן הכהן, פקודת שומרי משמרת הקודש" מסביר לנו רש"י כך: "ונשיא נשיאי הלוי - ממונה על כולם. ועל מה היא נשיאותו? פקודת שומרי משמרת הקודש, על ידו היתה פקודת כולם" - ללמדנו, שתפקיד רם מעלה, יותר משהוא מספק כבוד, הוא מייצר אחריות גדולה וכבדה. ללמדנו, שנושא משרה כזו צריך להיות חדור בהכרה שהוא שומר את משמרת הקודש, ושהוא נושא באחריות למעשי כל הכפופים לו, וללמדנו שזו צריכה להיות אמת-המידה על פיה ראוי לבחור את נושאי המשרות הרמות.
אני מעיינת בדברי רש"י ויודעת שבחרתי נכון. ודומני, שגם שמוליק מאיר ז"ל, האיש ששמו השני היה "אחריות", מביט על הבחירה הזו ממקומו בעולם שכולו טוב ומברך עליה.
יום ירושלים שמח, ושבת שלום.