לבית הדין לדיני ממונות 'לכתחילה' בראשות הרב אריאל בראלי, הוגשה תביעה בסך 7500 ₪ על ידי פועל שדורש לקבל את שכרו. לטענתו מדובר על חוב ישן שהקבלן 'מורח' את התשלום בלא שום הצדקה.
הנתבע הודה שאכן הפועל עבד אצלו ועקב בעיה טכנית לא שולם הכסף מיד בסיום העבודה, אך מכיוון שעברו כמה חודשים מהמקרה הוא אינו זוכר בבירור מה היה, ויתכן שפרע את החוב או חלקו לאחר מכן. עוד הוסיף הנתבע, שאין לו מהיכן לשלם, שכן הוא במצב כלכלי קשה ובבית שלו יש רק חפצים מועטים שבהם הוא משתמש לצורכו.
בית הדין פסק שבמקרה זה שהקבלן מודה שהפועל עבד אצלו אלא שיש לו ספק שאולי שילם לו, ההלכה קובעת שחייב לשלם למרות שהוא מוחזק בכסף. פסק הדין התבסס על דברי שולחן ערוך "מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך והלה אומר יודע אני שהלויתני מנה או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו - חייב לשלם" (שו"ע סימן עה' סעיף ט).
לגבי הטענה השניה של הקבלן שמצבו הכלכלי קשה ואין ביכולתו לשלם את החוב, קבע בית הדין כי על הקבלן להגיש רשימה של כל החפצים שיש לו בבית.
הדיינים ידרשו ממנו למכור את החפצים שאינם נדרשים לצרכים הבסיסיים למחיה. וזאת לאור ההלכה "מסדרין לבעל חוב" (שו"ע סימן צז' סעיף כג') שזה רק דברים בסיסים ממש כמו שמובא שם - מיטה ומצעים, כסא לישיבה, בגדים לשנה ואוכל לשלושים יום. ומכיוון שיש לנתבע חפצים רבים מעבר לכך עליו למוכרם ולשלם בהם את חובו.