ניצב בדימוס ניסו שחם היה אורח הפודקאסט של עיתונאי העבר נדב פרי, כיום סמנכ"ל בחברת 'ניו מד אנרג'י, דלק קידוחים בעבר. השניים שוחחנו על שורת סוגיות על סדר יומה של ישראל וכאלה הנוגעות להתנהלותו האישית של שחם עצמו.
על מצבה של המשטרה קובע שחם כי טעות לחשוב שתוספת תקני שוטרים היא הפתרון למצב הקשה בו מצוי הארגון. לתפיסתו ההשקעה צריכה להתמקד במוחות שמאחורי הפעילות ופחות בהוספת תקני שוטרי שטח שלטעמו עושים עבודתם נאמנה אך לא תמיד הם מכוונים על ידי מפקדיהם כראוי.
שחם ביקר בדבריו את התנהלות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וטען כי חבריו שעודם מכהנים במשטרה מספרים לו על חוויה קשה מהעבודה מול השר, שאת רעיון המשמר הלאומי שהוא מעלה מגדיר שחם כ'חארטה'. שחם משוכנע שלא יעלה בידי השר בן גביר לגייס עוד אלפיים שוטרים לטובת המשמר הלאומי שגם מהותו ומשמעותו אינה ברורה, והדבר יסתכם בהזרמת כספים ללא תכלית לפרויקט שלא ייצא לפועל.
עם זאת סבור שחם כי התקופה הקצרה שחלפה מאז נכנס בן גביר לתפקידו עדיין אינה מספיקה כדי לשנות תפיסת הפעלה של המשטרה ומשום כך לא נכון להגדיר אותו כאחראי לאלימות הגואה ברחוב הערבי. לטעמו תפיסת ההפעלה של המשטרה תלויה אך ורק במפכ"ל שלא בנה אותה כראוי וזאת כהמשך להתדרדרות מתמשכת של המתרחש במשטרה.
שחם מתייחס למציאות בהר הבית ומביע דאגה מהתגברות עליית יהודים לתפילה וסיור בהר. הוא מציין שפתיחת ההר לביקור יהודים החלה בתקופה בה לא הייתה דרישה רבה לכך, והאישור ניתן תחת מגבלות, בליווי שוטר ותחת מגבלות שקבע בג"ץ, אך בהמשך החלה נהירה של ישיבות וקבוצות של יהודים להר והמחוז בהובלתו ביקש למצוא דרכים לבלום את הנהירה הזו.
בהמשך השיחה מספר ניסו שחם על תקופת הכלא שעבר, שישה חודשים בכלא חרמון אותו הוא מגדיר ככלא מעניין וכלל לא קל, בניגוד להלך המחשבה המוכר. לדבריו הכלא אמנם כלא את גופו אך לא כלא את נפשו ולכן התקופה חלפה עליו בנקל יותר. עם זאת הוא מגדיר את תקופת המאסר כתקופה קשה לכל אדם באשר הוא.
עוד סיפר על סירובו לעבור תהליך שיקום תוך סיכון הכפלת תקופת המאסר. לשאלה מה למד בתקופת המאסר כאיש חוק לשעבר, משיב ניסו שחם וקובע כי למד ש"מושג הצדק אינו חמקמק אלא בלתי קיים, כהגדרתו. "הבנתי שרבים חפים מפשע נכנסים לכלא, ואני לא כולל את עצמי בהגדרה של חפים מפשע. יש אחוז הרשעות מוטרף בישראל. אנחנו רוצים להיות חלק מה-OECD, אבל כשזה מגיע לפרקליטות ולבתי המשפט אנחנו לא רוצים שינוי", הוא אומר ומדגיש כי הוא מתנגד לרפורמה המשפטית מכל וכל על כל סעיפיה, וכוונתו נוגעת לזכויות נאשם במערכת המשפט הישראלית.
לדבריו כשוטר שלא חווה את החוויה מבפנים היעדר זכויות לנאשמים כלל לא הפריע לו. "אין כאן צדק ואין משפט. אנשים עייפים מגיעים לבית משפט בלי סבלנות ורואים בפרקליטות את העוגן שלהם וכשפרקליט כתב כתב אישום הסיפור נגמר".
באשר למעשים אותם עשה אומר שחם כי הוא שגה ברמה המוסרית אך לא ניתן להפוך את הדברים לפליליים. לטעמו מי שסבור שהמציאות השתנתה מאז ימי ההפקרות של שנות השישים למציאות כיום אינו מבין על מה הוא מדבר. "אין דבר כזה בעולם להכניס דברים בלתי מוסריים לשבלונה הפלילית". שחם קובע כי לא ניתן לאכוף פרמטרים התנהגותיים על בסיס מוסר בחברות משתנות, שכן מה שמוסרי בעיני חברה אחת לא יהיה מוסרי בעיני חברה אחרת. על מנת להפוך מעשה לאסור יש להכניסו לספר החוקים. תנועות כמו 'מי-טו' אינן מונעות מעשים אלא גורמות לאנשים להסתיר את מעשיהם, סבור שחם הקובע כי בכל חברה יהיו קשרים בין המינים ברמה כזו או אחרת.
באשר לו עצמו הוא מביע צער בעיקר על מה שנעשה למשפחתו בעקבות מעשיו בעוד הפן הפלילי חולף ועובר להגדרתו. כמי שמתנהל היום כאיש עסקים והקים יחד עם רעייתו פארק אתגרי הוא חש במבטים המאשימים שנשלחים אליו כאשר הוא מסתובב במרחב הציבורי, אך אינו מוצא לנכון לנסות לפעול נגד התופעה.
עוד מתייחס שחם גם להתבטאויותיו החריפות כלפי מתנגדי העקירה מגוש קטיף, התבטאויות שהפכו אותו למודל הדורסנות של השלטון כלפי המתיישבים ותומכיהם. לדבריו הוא סבר שהמתעד אותו שייך למחלקת ההיסטוריה המשטרתית, את המג"בניק שעימו דיבר בתקיפות שכזו הוא מגדיר כ"חתיכת מטומטם".
שחם מספר כי כשפנו אליו מהתקשורת לבקשת תגובה הוא חש הלם, אם כי כאשר שמע ציטוט של הביטויים שנאמרו בהקלטה היה ברור לו שאכן אלו דבריו שלו שכן אלו ביטויים שגורים על לשונו. "הדברים נאמרו ולא הוצאו מהקשרם. זה הרצון שלי להגיד את מה שאני חושב. אני משלם על זה מחיר. הדברים נאמרו ולא היו צריכים להיאמר".
על אף הדברים הבטיח לו השר דאז לביטחון פנים אהרונוביץ' כי הוא ימונה למפכ"ל הבא, ובשל כך הוא חש תחושת החמצה מסוימת ותחושת כעס, אך לא תחושת תסכול או מרירות. "אני לא ממורמר. ממורמרים הם אנשים ששוקעים. אני אדם שלוחם".