רחלי מושקוביץ מנכ"לית תיאטרון ובי"ס למשחק לחישה, מחזאית, יוצרת, כותבת ושחקנית וגם זכתה לאחרונה בפרס נבון לספרות, מתארחת אצל דודו סעדה לשיחה על יצירה ואומנות, ובפרט יצירה נשית, בעידן של הדתה והדרה.
"המטרה שלנו היא ליצור יצירה יהודית מקורית אחרת, עולם של תיאטרון מקצועי ואיכותי שמביא קולות חדשים שאנחנו רוצים שיישמעו. מה שמוביל אותנו זה הרצון לדבר על נושאים לא מטופלים, מושתקים ומורכבים, רוצים להביא להם זווית חדשה. זה חלק מאוד משמעותי מהשליחות שלנו ובבחירת החומרים".
"יש פגיעה בערך השוויון כשמונעים מאיתנו לשכור אולמות להופעות בפני נשים בלבד. מקום שדוגל בשוויון וזה הדגל שלו ובשם השוויון הוא לא נותן לנו להופיע - הוא בעצמו פוגע בערך השוויון. ברגע שהוא לא מאפשרת ליוצרת להופיע הוא העצם מדיר קהל שלם של נשים שרוצות לצרוך יצירה כזאת. נפגשנו עם זה כבר בראשית דרכנו לפני 14 שנה, ובשנים האחרונות זה מועצם מאוד, מאז שיצאה חוות דעת של היועצת המשפטית, שאמרה שהיא רואה בזה בעיה ומאז רשויות קיבלו את זה כאילו זה תורה מסיני שיש בעיה חוקית ומשפטית לתת לנשים להופיע בפני נשים, אף על פי שזה לא באמת מופיע בחוק, אבל בשם חוות הדעת זה נחווה כאילו זה החוק.
זה גרם לגל צונאמי שנשים יוצרות לא מקבלות מקום פיזי לשכור אולמות. אני מבקשת לשכור אולם להופעה פרטית - הם לא מוכרים כרטיסים, זה לא מופיע אצלם באתר, הופעה פרטית. אבל ברגע שהם שמעו שזה לקהל נשים בלבד, הם סגרו את הדלתות ואותי זה מקומם. חברנו כמה יוצרות שמופיעות רק בפני נשים ויצאנו למאבק. אבל זה מורכב. בשלב מסוים החלטתי להוריד מרפקים, אני לא אישה של מרפקים וגם אין לי כוחות ואנרגיות להילחם. אני אומרת, אם סוגרים לי דלת נפתח בעצמנו דלת חדשה".
"בהצגות שלנו אנחנו נוגעים בתחומים שלא תמיד קל או מעזים לדבר עליהם. כמו בהצגה על דיכאון אחרי לידה מהזווית הלא מדוברת של הגבר. האיש השקוף בסיפור השקוף. מי רואה את האיש הזה שמחזיק לבד את כל המערכת הביתית כי אשתו לא מתפקדת והוא היחיד שגם עובד, ויש לו גם ילדים אחרים לטפל בהם, והוא מחזיק את העבודה ואת הבית ומשק בית, וכביסות ואוכל. ולתוך כל זה גם מצטרף לא פעם גם מימד הבושה והאשמה. מסתירים את ההתמודדות מהקהילה ומהמשפחה, ובמקום שאנשים יקבלו את האנרגיה מאנשים סביבם, הם מבזבזים אנרגיה יקרה על להסתיר ולברוח.
הדבר הזה הוביל אותנו יחד עם עמותת חיים של טובה, ליצור הצגה שמביאה את הזווית המאוד לא מדוברת הזאת על האיש השקוף, בסוף הסיפור הזה סיפור רחב. זה גם נכון למשפחה שעוברת גירושין או פיטורין או התמודדות עם ילד חולה. אנשים סוחבים תיקים שקופים. לפעמים כשיש ילד חולה אז התיק גלוי וכולם יודעים וכולם תומכים. אבל כשמישהו מתמודד עם מחלת נפש בבית, זה תיק שקוף, כשיש איזה קושי בתוך המערכת המשפחתית- אין מי שיתמוך. וכל כך הרבה אנשים סביבנו מסתובבים עם תיק שקוף על הכתף, ולנו בתוך החברה יש אחריות קריטית להיות עוגן, לתת כתף להגיד: בואו, אפשר להישען, מותר להיות חלשים, זאת לא חולשה. זה גבורה וזה גדלות לדעת לקבל תמיכה, וזה היה הרצון שלנו בהצגה.
התגובות שהן כל כך מרגשות מעידות על זה שזה עושה את העבודה. גבר פנה אלינו יום אחרי ההצגה ואומר שהוא זרק את מכתב ההתאבדות שלו לפח. מבחינתו בריחה אל זרועות המוות הייתה האפשרות היחידה ופתאום אחרי ההצגה רואה שיש דרך להתמודד עם קושי והוא פנה לטיפול. זה סיפור אחד שמעיד על המון. אנחנו מקבלים שטף סיפורים אחרי כל הצגה שעולה, ויש הרבה סיפוק מהידיעה שהעשייה הזו נותנת לאנשים להאמין שיש אופק טוב".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.
האזנה נעימה.