1.
קואליציית המחנה הלאומי־דתי החמיצה אתמול הזדמנות פז לחתור להשגת רוב בוועדה לבחירת שופטים בלי לבצע "הפיכה משטרית" ואפילו ללא כל רפורמה משפטית.
בחירת שני נציגי קואליציה לוועדה היא מהלך חוקי, שהוצע בעבר על ידי בני גנץ ואף זכה להכשר משופטי בג"ץ. זו הייתה תגובה מתבקשת, נחמה פורתא, לאחר שהצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה, שכבר הוכנה לקריאה שנייה ושלישית, נגנזה בגלל מחאה סחטנית ועבריינית שהצמידה אקדח לרקתן של הממשלה והכנסת.
החולשה שגילו ראש הממשלה וחבריו, שוויתרו על ההזדמנות הזאת וניסו לנקוט תרגילי השהיה, גורמת לתחושת תסכול שפוגעת במשמעת הקואליציונית. זה היה הרקע להחלטתה של טלי גוטליב לעשות דין לעצמה. ובסופו של דבר, כאשר פונים לתרגילים במקום לגלות מנהיגות, גם התרגילים לא מצליחים. המטרה המוצהרת של נתניהו - לדחות את בחירת נציגי הכנסת לוועדה בשלושים יום - לא הושגה. נוצר מצב מביך שבו האופוזיציה זוכה לניצחון כאשר נציגתה קארין אלהרר נבחרת לוועדה, בעוד הקואליציה נותרת חסרת ייצוג. יש להניח ולקוות שהעיוות הזה יתוקן בקרוב, כשייבחר גם נציג מטעם הקואליציה, אך עדיין תחושת החמיצות והכישלון יוצרת דמורליזציה.
נותר רק לשאול האם ייתכן שנתניהו חתר במודע לתוצאה הזאת. מצד אחד למנוע טלטלה ולא לשפוך שמן על גלגלי המחאה - מטרה שתושג בבחירתה של קארין אלהרר, ומצד שני לתת תחושה לחבריו בקואליציה כאילו הוא ניסה להיאבק ולמנוע את בחירתה בשלב הזה. כרגע, לפחות, הניצחון של גנץ ולפיד בכנסת אינו מונע מהם להכריז על הפסקת השיחות.
2.
הפניית כל הקשב אל מה שקרה בכנסת מסיחה את הדעת מהליך בחירות אחר, שבכל הנוגע להרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא דרמטי אף יותר. מדובר בבחירות ללשכת עורכי הדין, שנקבעו להתקיים בשבוע הבא ביום שלישי.
על פי השיטה הקיימת, שניים מתשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים מתמנים מטעם לשכת עורכי הדין. בכנסת היה ברור שייבחר נציג אחד מהקואליציה, והמחלוקת התגלעה לגבי הנציג השני – האם גם הוא יבוא מהקואליציה, או שיינתן נציג אחד לאופוזיציה. לעומת זאת, בכל הנוגע לשני נציגי לשכת עורכי הדין - כל האפשרויות פתוחות. אם בבחירות ללשכה תגבר ידם של תומכי המחנה הלאומי והרפורמה המשפטית, ייתכן ששר המשפטים והקואליציה יזכו בחיזוק של שני חברי ועדה שיצטרפו אליהם ברוב ההחלטות ויעניקו להם רוב בוועדה. לעומת זאת, אם ינצח מחנה השמאל בראשות עמית בכר - ממובילי המחאה שלוחת הרסן וההרסנית נגד הרפורמה המשפטית - התוצאה תהיה הענקת רוב לגוש של אסתר חיות ותומכי האקטיביזם השיפוטי בוועדה. תיאורטית ייתכן גם מצב שבו שני נציגי הלשכה מתחלקים בין שני המחנות, או שאינם משתייכים במובהק לאף אחד מהם.
3.
ומדוע בעצם חשוב כל כך להשיג רוב בוועדה לבחירת שופטים? הרי ממילא לאחר "תיקון סער" המפורסם יש צורך בשבעה מתוך תשעה חברי הוועדה כדי לבחור שופטים לבית המשפט העליון. לכאורה, ברגע שלשופטים יש שלושה נציגים מטעמם ולקואליציה שלושה נציגים מטעמה - שני שרים וחבר כנסת אחד - כל צד יכול לגייס שלוש אצבעות ולהטיל וטו על מועמדיו של הצד השני. ואם ממילא אין אפשרות למינוי שופטים באופן חד־צדדי, אלא רק בהסכמות והבנות - על מה היה כל הרעש בכנסת? ולמה אני טוען שהבחירות ללשכת עורכי הדין חשובות כל כך?
אז ככה. קודם כול, "תיקון סער" רלוונטי רק לגבי בחירת שופטים לבית המשפט העליון. בשאר הערכאות אפשר לבחור שופטים ברוב רגיל, ולכן יש משמעות רבה לרוב בוועדה בכל הנוגע לבחירת שופטים חדשים או לקידומם בערכאות השלום והמחוזי.
ומה שחשוב לא פחות - גם נשיא בית המשפט העליון נבחר על ידי הוועדה ברוב רגיל. אומנם על פי שיטת הסניוריטי הנהוגה עד כה נבחר תמיד השופט הוותיק ביותר לתפקיד הנשיא, והוועדה משמשת למעשה חותמת גומי לבחירתו. אלא שהמחנה הלאומי ניסה כבר בתקופת שרת המשפטים איילת שקד להפעיל את הרוב הדחוק שהיה לו אז בוועדה כדי לזנוח את שיטת הסניוריטי, לדלג על השופטת חיות, שהייתה ותיקת השופטים, ולבחור בשופט אחר לתפקיד הנשיא. השופטים אומנם סיכלו אז את יוזמתה של שקד בכך שדאגו שאיש מהם לא יגיש מועמדות מלבד חיות, באופן שלשקד ולוועדה לא נותר אלא לבחור במועמדת היחידה, אבל בפעם הבאה לא מובטח שכך יהיה, וייתכן שאחד משופטי בג"ץ יסכים להציג את מועמדותו מול השופט יצחק עמית, שאמור להיבחר על פי שיטת הסניוריטי. יריב לוין וחבריו אינם מסתירים את הסתייגותם מהשופט עמית, שהוכיח בפסיקותיו בבית המשפט וגם בהחלטותיו כיושב ראש ועדת הבחירות לכנסת את גישתו האקטיביסטית ואת נטייתו האידאולוגית לצד השמאל הפרוגרסיבי ונגד המחנה היהודי־לאומי. אם יצליח המחנה הלאומי להשיג רוב בוועדה לבחירת שופטים, הוא ינסה להחליף את המועמד לנשיאות יצחק עמית בשופט אחר, שקרוב יותר בדעותיו לאידאולוגיה יהודית־לאומית ולריסון האקטיביזם השיפוטי.
בניגוד למה שמנסים לטעון לפעמים, זהותו של נשיא בית המשפט העליון חשובה מאוד. פעמים רבות הנשיא, שמכיר את השקפתם של השופטים השונים, קובע את הרכב שופטי בג"ץ שדן בתיק מסוים באופן שמבטיח מראש את התוצאה שהוא מעוניין בה. הנשיא גם יכול לאשר דיון נוסף בהרכב מורחב במקרה שפסק הדין של ההרכב הראשון אינו מוצא חן בעיניו, כפי שעשתה למשל הנשיאה חיות לאחר שהרכב של שלושה שופטי בג"ץ נמנע מלבטל את פסק בית הדין הרבני בפרשת 'בג"ץ הבוגדת'. נשיא בית המשפט העליון מכהן גם כחבר בוועדה לבחירת שופטים ומוביל את הצבעת גוש שלושת השופטים חברי הוועדה.
4.
גם לאחר החמצת ההזדמנות בכנסת, אפשר עדיין להשיג רוב בוועדה אם יושג ניצחון לאומי בבחירות ללשכת עורכי הדין בשבוע הבא. כדי שזה יקרה, צריכה להיות התגייסות נרחבת של עורכי דין בעלי השקפה לאומית־שמרנית, שיבואו בהמוניהם להצביע.
ניסיון העבר מלמד שרוב מוחלט מקרב עורכי הדין אדישים לבחירות ואינם טורחים לממש את זכות ההצבעה שלהם. מספר עורכי הדין בעלי זכות הבחירה נושק ל־80 אלף, אבל רק 30-20 אחוז מכלל עורכי הדין טורחים להגיע אל הקלפי. אם עורכי הדין שהם בעלי עמדות לאומיות - וכאלה יש אלפים רבים - יבינו את גודל השעה ויבואו להצביע באחוזים גבוהים, זו יכולה להיות הדרך לשנות את הכיוון האידאולוגי בוועדה לבחירת שופטים, בלי "הפיכה משטרית" ואפילו ללא צורך ברפורמה משפטית. במאמץ קטן של כמה אלפי עורכי דין בעלי דעות לאומיות שיטרחו ויגיעו להצביע, אפשר לחולל שינוי בלי לשנות את השיטה ובלי לספק תירוץ לאופוזיציה ולמובילי המחאה לטלטל את המדינה.
אחינו עורכי הדין מהמחנה הלאומי – זה תלוי בכם. אתם יכולים לתת כוח לסיעות כמו 'יוזמה – הציונות המשפטית', שראשיה יצחק נטוביץ' וערן בן ארי נאבקו בהתגייסות הלשכה בהנהגת עמית בכר לשורות המחאה נגד הרפורמה המשפטית.
אשר לראשות הלשכה, מה שברור הוא שאסור שייבחר עמית בכר - האיש שהעמיד את עצמו, את תפקידו ואת הלשכה בראשותו לרשות מובילי המהפכה האנרכיסטים ומפירי החוק. המטרה בסיבוב הראשון, שבו יש מועמדים רבים, צריכה להיות למנוע מעמית בכר להגיע ל־40 אחוז, בתקווה שבסיבוב השני הוא יפסיד למועמד שמבין את הצורך ברפורמה במערכת המשפט.
לתגובות: [email protected]
***