בערב אביבי של מאי נוחת בנמל התעופה בן גוריון וולטר פרייטג, מנכ"ל מספנת הענק הגרמנית טיסנקרופ. עם נחיתתו נצמד אליו הסוכן הוותיק של החברה בישראל, איש מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות שייקה ברקת.
זו לא הפעם הראשונה שהם מבלים יחד בארץ, בילוי שכולל דילוג בין ארוחות ערב, קבלות פנים ופגישות עבודה עם הגורמים הבכירים ביותר בצה"ל, במשרד הביטחון ובממשלת ישראל. בשנים שצבר ברקת בחברה הוא הספיק לתווך בשבילה חמש רכישות של צוללות מהמספנה, וכעת – אמצע שנת 2009 – על הפרק רכישה של צוללת נוספת ועוד כלי שיט רגילים.
אלא שאז, אחרי פגישה מוצלחת אצל מנכ"ל משרד הביטחון, מצפה לו הפתעה. אליעזר צ'ייני מרום, מפקד חיל הים שאיתו היו מתוכננים להיפגש מיד לאחר מכן, שלח את נציגו כדי שיאסוף את פרייטג ויבהיר בתקיפות מנומסת שברקת אינו רצוי בפגישה. גם לפגישה הבאה, עם שר האוצר יובל שטייניץ, ברקת לא הוזמן. היה שם מישהו אחר שצ'ייני ואבריאל בר יוסף רצו ביקרו – מיקי גנור, קצין לשעבר בחיל הים.
אחרי העלבון העמוק ושתי הפגישות, פרייטג שב אל חדר המלון, שם ממתין לו ברקת. "הם משוגעים", מספר לו פרייטג, "רוצים שגנור יחליף אותך כסוכן של טיסנקרופ ויקבל עמלה של 5 אחוזים". בהיקפי עסקאות של צוללות מדובר בסכומים שיכולים להגיע עד מאה מיליון דולר, סכום מופרך לחלוטין לתיווך. בסופו של דבר התוכנית של בר יוסף־צ'ייני־גנור יוצאת אל הפועל, ברקת נפרד מהמספנה אחרי 25 שנים וגנור תופס את מקומו.
זו הגרסה שמסר שייקה ברקת בקולו ובתמונתו לתוכנית המקור באחד התחקירים המטלטלים שידעה מדינת ישראל. בעקבות העדות המצולמת החל להתגלגל מחול שדים שהגיע עד שולי גלימתו של ראש הממשלה נתניהו. חקירה משטרתית שניתן לה המספר הסידורי 3000 נפתחה בתוך חודשים, כמעט עשרה חשודים בכירים נעצרו ונחקרו ונגד שישה מהם הוגש כתב אישום. קמפיין ציבורי אדיר ומשומן קשר את הקנוניה לראש הממשלה, אף על פי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לחקור אותו באזהרה, ובמהלך ארבעה מערכות בחירות הוצג נתניהו כמושחת שמוכר את ביטחון המדינה לטובת שוחד למקורביו. עשרות בלוני ענק בצורת צוללות עשו את דרכם מתל אביב לירושלים וליוו את הפגנות בלפור הסוערות. גם הדרג הפוליטי קפץ ראש אל הביצה וועדת חקירה ממשלתית לחקר הפרשה הוקמה על ידי שר הביטחון לשעבר בני גנץ.
פרייטג vs ברקת
מאז שנת 2016, שבה נחשפה הפרשה, ועד היום, מאבדת פרשת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה איבר אחר איבר כאילו אחזה בה צרעת. נתניהו, שטייניץ ושאר ספיחי הדרג הפוליטי נוקו מחשד כבר בשלב הראשון. צ'ייני, שאמינותו ותרומתו רבת השנים למדינת ישראל נפגעו אנושות, נותר גם הוא מחוץ לכתב האישום. דוד שמרון, עורך דין צמרת שניקיון כפיו הוטל בספק, יצא מהפרשה בלי בדל אשמה. מי שכן התגלה כפורע חוק הן משטרת ישראל והפרקליטות שהפעילו רוגלות לא חוקיות נגד צ'ייני ואשתו, כפי שהתברר במהלך המשפט. השבוע הגיע תורו של ברקת להעיד בפני בית המשפט, מה שגרם גם ללב הפועם של הפרשה החבולה לגלות בעיות ספיקה מטרידות.
זה היה מעמד לא נעים, לפני הכול, אך הכרחי. ברקת בן ה־89 נאלץ לכתת את רגליו לבית המשפט במקום לבלות עוד בוקר עם הנינים, ולאיש לא היה נוח עם הסיטואציה הזאת. עם זאת, כשחייהם של הנאשמים תלויים מנגד אין מנוס מכך. רבות מהשאלות פטר ברקת בכך שכבר אינו זוכר בגילו, אך לפחות לגבי חלק מהן נדמה היה שניצל את טענת הקשישות כדי לחמוק מתשובה לא נעימה. העלבון והאיבה האישית עם צ'ייני, שניכרו היטב כבר בריאיון שנתן לפני שש שנים, שיחקו גם הם תפקיד. בין הריאיון החמים והנוח מול דרוקר ששתה בצמא את דבריו ובין החקירה הצולבת של באי כוח הנאשמים מפרידה תהום, וברקת לא הצליח לדלג מעליה.
עורך הדין עמית ניר, סנגורו של גנור, החל את החקירה הנגדית בניפוח הנרטיב של ברקת כפטריוט ואוטוריטה בתחומו. "קראו לי האבא של הצוללות", צלל ברקת אל המלכודת שהכין לו עורך הדין הצעיר. "עשיתי הכול למען מדינת ישראל, כסף לא מדבר אליי". ניר המשיך למשוך את ברקת בלשונו, ולא בכדי. הוא כבר ידע אילו מסמכים הגיעו לידו ממספנת הענק הגרמנית, ורק חיכה לרגע הנכון כדי להטיל את הפצצה.
ברקת, כך מסתבר, ניסה לצבוע למפרע את המציאות בצבעים שנוחים לו. בשורה התחתונה, שורת הרווח, הסיפור מקבל תפנית. על פי הרישומים של טיסנקרופ, לא רק שברקת לא פעל בהתנדבות למען המדינה, אלא שהרוויח מהעסקאות סכום דמיוני של יותר ממאה מיליון שקלים. בכתב האישום נגד גנור, לצורך ההשוואה, מדובר בעשרות מיליונים בודדים. לפתע דבריו המטלטלים לדרוקר נשמעים אחרת. "הם מטורפים, רוצים חמישה אחוזים", הוא ציטט כביכול את פרייטג, אך בעצמו גרף שני אחוזים – בערך מה שסוכם עם גנור עם תום המשא ומתן. אחרי חשיפת המסמכים נאלץ ברקת להודות במבוכה כי אכן קיבל תשלום, אך התעקש שהוא אכן ראוי לו. שוק חופשי.
השלב הבא בחקירה כבר נטש את האזור הפיקנטי־רכילותי והתקדם ללוז ההאשמה. אירועי אותו לילה במאי 2009, שתוארו בפרוטרוט בתוכניתו של רביב דרוקר, תוארו באוזני חוקרי המשטרה על ידי הגורם השני המרכזי באירוע – וולטר פרייטג. ייאמר לזכותו של דרוקר שניסה לראיין גם את המנכ"ל הגרמני, אך זה סירב. גם את ברקת הוא שאל אם לא ייתכן שהיו נסיבות אחרות לפיטוריו, אך באותו ריאיון טען ברקת נחרצות שפרייטג הוא חברו בנפש ולעולם לא היה עושה לו דבר כזה אם לא המזימה של צ'ייני ובר יוסף את גנור.
פרייטג עצמו חשב אחרת. בעדותו, שעימה עימת הסנגור ניר את ברקת, הוא תיאר את אירועי הלילה ההוא אחרת. אל הפגישות שמהן הודר ברקת קדם משבר חריף בין ברקת לחברה. זה התחיל בדרישה של ברקת, כך על פי פרייטג, להעביר לו את הכספים לחשבון בהולנד כדי להימנע מחבויות מס. החברה סירבה לכך, ועל רקע המחלוקת הזאת התגלע סכסוך בין הצדדים.
בעקבות הסכסוך החל ברקת לרחרח אחר עסקאות בחברות אחרות בתחום, תוך שהוא ממשיך לשמש סוכן של טיסנקרופ. הוא תיווך עסקה לקניית חלק מהרכיבים בצוללות בחברה הנקראת אטלס, אך לא צפה את המהלך הבא. תאגיד הענק המחזיק במספנת טיסנקרופ רכש גם את חברת אטלס, ועד מהרה הפעילות הכפולה התגלתה. עורכי דין שביצעו ביקורת פנימית בשביל הארגון הגישו דוח שצייר את ברקת כסוכן כפול והמליץ על סיום העסקתו. טיסנקרופ, כך עולה מעדותו של פרייטג, החליטה להיפטר מברקת. עם השלמת רכישת הצוללות הרביעית והחמישית תמה גם תקופת שירותו בחברה. זה היה הרקע להדרתו מהפגישות באותו ליל אביב, וזו הסיבה לסיום העסקתו זמן קצר לאחר מכן. החלטה ניהולית של החברה, ולא מזימת שוחד של בכירי חיל הים לשעבר.
ברקת הובך מאוד לשמע עדותו של פרייטג. הוא התכחש לתיאורים, והביע צער על כך שאינו יכול לשוחח פנים אל פנים עם חברו הטוב בנושא. כך או כך, עורך הדין ניר התקדם עם סיפור אותו הלילה על פי פרייטג. בזיכרונו של הגרמני לא קיימת שום שיחה מזועזעת עם ברקת בחדר המלון עם תום הפגישות. גם זעזוע מהצעה מופרזת של גנור, חמישה אחוזים, לא שמור שם באחד התאים, מפני שלטענתו הסיפור היה בדיוק הפוך – אחרי שפרייטג הודיע לגנור שהמספנה בחרה בו להחליף את ברקת, גנור התעניין בתעריף ופרייטג ציין בפניו שהמנהג עד כה היה שני אחוזים. בתום המשא ומתן עלה התעריף לשניים וחצי אחוזים.
מצבת הנאשמים מתפוגגת
הרושם שעולה מהשוואת דבריו של ברקת בריאיון מול עדותו בבית המשפט, שלפיו הכעס והאווירה האוהדת הוציאו ממנו פרטים מעט מופרזים ומוטים, קיבל עוד אישור במהלך החקירה. ניר עימת את ברקת עם המידע שבידיו, שמתאר את הנסיבות שהובילו לריאיון בתוכנית המקור. על פי ניר, חברים של ברקת מחיל הים שנחשפו לסיפור הדחתו וחשו בעלבון העמוק שעטף אותו נחלצו לעזרתו ופנו עם הסיפור לרביב דרוקר ובן כספית. ברקת התרצה לדרוקר בקלות, ושפך את מררתו מול המצלמה. אלא שעם כל הזעם על האופן המשפיל שבו הסתיימו 25 שנות עבודה בתאגיד הגרמני היוקרתי, עדות ממשית לכך שגנור וחבריו הם שיזמו את המהלך אין בידיו של ברקת. "אז מי המציא שגנור הדיח אותך, אתה או העיתונאים?" הטיח עורך הדין ניר בברקת. ברקת, שכבר נראה סובל למדי מהמעמד, חזר לקו ההגנה הראשוני: "אני לא יודע, לא זוכר. מרגע ששמי הופיע בעיתונות לא היה לי טוב".
תיק 3000 עוד ימשיך להתנהל בבית המשפט, ומוקדם לצפות את תוצאותיו, אך דבר אחד כבר ברור. כפי שנוכחנו בתיקים אחרים שהתחילו כחשדות נגד ראש הממשלה, גם בתיק הזה מתברר שהמוטיבציה המופרזת שמגלות המשטרה והפרקליטות כשמדובר בהפלת נתניהו גורמת להן לחרוג משורת הדין והעבודה הדייקנית. ממצבת הנאשמים האינסופית בתחילת הדרך נותרים בסופה רק בודדים, וגם בעניינם מתגלות הראיות כחלשות ולא אפויות דיין. ההתנהלות הזאת דורשת תיקון, אך זה מוטל על הפוליטיקאים. אנחנו, האזרחים המודאגים, צריכים לשנן לעצמנו עד שזה יקרה: אם ראית תיק שנגמר בשלושה אפסים ובתחילתו מספר בודד, התייחס בחשדנות לכל האשמה מזעזעת שמופיעה בו.
לתגובות: [email protected]
***