לאחר הפסד הקואליציה בשבוע שעבר בבחירות לוועדה לבחירת שופטים, היה ברור שהבחירות ללשכת עורכי הדין, שמראש זכו לרמת עניין חריגה, יהפכו למוקד עניין מרכזי בהמשך להתגוששות סביב הרפורמה המשפטית. התוצאות היו בהתאם. שיעור ההצבעה שבר שיא של כל הזמנים, עם כחמישים אחוזים, כמעט פי שניים מבבחירות הקודמות שנערכו. גם מסעות הפרסום של המועמדים היו שונים מבדרך כלל, שכן סוגיית הרפורמה המשפטית הייתה בלב השיח.
כבר בראשית ספירת הקולות התברר שבמרוץ לראשות הלשכה זכה יושב הראש המכהן עמית בכר ברוב עצום, שנע סביב 70 אחוזים. בכר, שמונה לתפקידו לפני חודשים ספורים בעקבות התפטרותו של אבי חימי, הוא יושב ראש מחוז תל אביב ומהנואמים הבולטים במחאת קפלן נגד הרפורמה.
את הניצחון המוחלט של בכר בקרב על ראשות הלשכה מייחסים במחנה הימין לכמה גורמים. הראשון הוא פיצול המועמדים במחנה הימין, שגרם למעשה לכך שמול בכר התמודדו שלושה נציגים: ראשי הלשכה לשעבר אפי נווה ודורון ברזילי, והמועמד האלמוני יחסית ארקדי אליגולישווילי. הסיבה השנייה שעליה מצביעים במחנה הימין היא העובדה שהמועמד המרכזי מול בכר היה אפי נווה, שבדומה לחימי, מגיע גם הוא עם רזומה בעייתי למדי. נווה, שחתום על הדיל עם איילת שקד בתקופתו כיושב ראש הלשכה, זכה לתמיכה גלויה של גורמי ימין רבים, בהם יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, אך רשם רק עשרים אחוזי תמיכה בתוצאות בקלפיות.
"אין ספק שהעובדה שאפי נווה היה המועמד המרכזי פגעה במחנה הימין בקלפי", אומר ד"ר שאול שארף, מרצה למשפט חוקתי במרכז האקדמי פרס ברחובות. "אני מכיר באופן אישי הרבה עורכי דין שהצביעו לעמית בכר רק כדי לא לבחור באפי נווה. העובדה שנווה הוא המועמד שהימין עמד מאחוריו היא בדק בית שהימין צריך לבצע".
מדוע הימין לא הצליח למצוא מועמד ראוי יותר מנווה להתאגד מאחוריו?
"זאת בעיה רגילה של הימין, בטח בכל הקשור ללשכת עורכי הדין. קודם כול, הלשכה, שכביכול מנסה לשדר תדמית של לשכה מקצועית, היא הכול חוץ מכזאת. היא בעיקר גוף פוליטי להחריד, עם השפעה לא פרופורציונלית לכל דבר אחר. עורכי הדין הימניים אומרים, ובצדק, שהתמודדות בלשכה היא למעשה להפוך להיות פוליטיקאי הרבה יותר מעורך דין. לזה תוסיף את העובדה שרק בעשרים השנים האחרונות התחילו דתיים, חרדים ובכלל ימניים להיכנס למערכת, וזה מייצר לך מציאות שבה כל הגווארדיה היא של מרכז־שמאל, ובהתאם גם הארגון של זה".
ארבע שעות בתור
העובדה שללשכת עורכי הדין ישנם שני מושבים בוועדה לבחירת שופטים הפכה את הבחירות הללו לדרמטיות במיוחד, אלא שאף שהיה ידוע לכול כי שיעורי ההצבעה צפויים להיות גבוהים בהרבה מבעבר, הלשכה לא התארגנה כראוי ונוצרו אי סדרים לאורך כל שעות ההצבעה. כך למשל נאלצו מצביעים לעמוד בתור שעות ארוכות, לעיתים לנדוד למקומות רחוקים, ותהליך ספירת קולות החל רק בשעות הלילה המאוחרות שבין שלישי לרביעי.
"צריך להבין את היקפי המחדל הזה. אני למשל המתנתי ארבע שעות בתור להצביע, ואני הצבעתי בקלפי קטנה בפתח תקווה", אומר שארף. "אלה שהלכו להצביע בקלפיות הגדולות התעכבו הרבה יותר. בזמן שהמתנתי עשרות מצביעים פשוט התייאשו. אני הפסקתי לספור כמה עזבו אחרי שנוטש מספר ארבעים עזב. אחרי שרואים כיצד הלשכה מנהלת בחירות, איך אפשר להחשיב אותה לשכה מקצועית שצריכה לקחת חלק בוועדה לבחירת שופטים? יתרה מזאת, איך אפשר לדרוש מעורכי דין לשלם לה מדי שנה המון כסף רק כדי שיוכלו לעסוק במקצוע?".
השאלות ששארף מציף אינן נעות בחלל ריק. למעשה, עוד לפני פתיחת הקלפיות ובמיוחד לאחר שהתבררו התוצאות, בקרב הימין גוברים הקולות להוציא את הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים ואף להפוך את החברות בה לוולונטרית בלבד. לגבי החלק הראשון, של הוצאת הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים, מדובר באחד מהסעיפים המרכזיים ברפורמה המשפטית, שכבר שבועיים הקואליציה חוטפת מכות בניסיונות להחיות אותה. לגבי הפיכת החברות בלשכה לוולונטרית, מדובר ברעיון שהשתעשעו בו בעבר כמה פעמים, אך בימים הקרובים מתוכננת הצעת חוק של חבר הכנסת חנוך מילביצקי מהליכוד בנושא. על פי ההצעה, הלשכה לא תפורק ממעמדה הסטטוטורי כבר כעת, אלא רק בסוף הקדנציה, על מנת שהמהלך לא ייתפס כניסיון נקמה בבכר שניצח בבחירות.
משום כך בכירים בקואליציה מסרבים לייחס לתוצאות הבחירות ללשכה משמעות גדולה במיוחד. הם טוענים שבלאו הכי הוועדה לבחירת שופטים לא תכונס במתכונתה הנוכחית, ואם כן ללשכת עורכי הדין לא תהיה השפעה בה. לשם כך יצטרכו בכנסת לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וזה כידוע הולך להיות מורכב למדי.
מי שגם סבור כי תוצאות הבחירות, במיוחד לראשות הלשכה, אינן דרמטיות כמו שהן נתפסו לאורך התקופה האחרונה, הוא יושב ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן. "עדיין התסריט הסביר ביותר ובוודאי הרצוי ביותר בעיניי הוא שהוועדה במתכונתה הנוכחית תסיים את דרכה", הוא אומר בשיחה עם 'בשבע'.
הופתעת מתוצאות הבחירות, ובמיוחד מהפער שבו בכר ניצח את נווה?
"אני לא חושב שמישהו היה מופתע מזה שבכר ניצח בבחירות האלה. הייתה לו כל המערכת שהתגייסה לטובתו, והוא הצליח היטב למתג עצמו כנציגם של מתנגדי הרפורמה בתוך מערכת שברובה מתנגדת לרפורמה. לכן היה לו יתרון מובנה. אבל הניצחון שלו לראשות הלשכה לא מעיד בהכרח על התוצאות למועצה, שהן חשובות יותר. שם אין ניצחון מובהק כל כך, ולא מעט מושבים במועצה נתפסו על ידי נציגי מחנה הימין".
כלומר, גם אם לא ישונה הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אתה לא סבור שיהיה רוב של שישה לשופטי העליון מול שלושה חברי הקואליציה?
"אני בהחלט רואה תסריט אפשרי מאוד שנציגי הלשכה בוועדה לא יהיו מתנגדים מובהקים של הרפורמה, ואולי אפילו תומכים. זה ממש לא תלוש מהמציאות".
ניצחון פירוס
התסריט שרוטמן מדבר עליו, שבמבט ראשוני נראה דמיוני למדי, הוא תסריט שבו יושב ראש הלשכה מתמודד מול מועצה לעומתית. בלשכת עורכי הדין חברים 44 חברים. 28 מתוכם נבחרים ישירות על ידי מצביעי הלשכה. ארבעה מתוך החברים הם יושב ראש הלשכה, מנכ"ל משרד המשפטים, פרקליט המדינה והפרקליט הצבאי הראשי. ה־12 הנותרים הם נציגי המחוזות, כאשר לכל מחוז ישנם שני נציגים - יושב ראש המחוז ונציג נוסף. מי שבוחרים את נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים הם חברי המועצה, ולא יושב הראש שלה.
בשני מחוזות, דרום וירושלים, השיגו נציגי הימין תוצאות מרשימות למדי: שני ראשי המחוזות מגיעים מהימין, וגם הסיעות הגדולות במחוזות האלה הן סיעות הימין. סיעת יוזמה - הציונות המשפטית זוקפת לזכותה הישג מרשים בדמות ארבעה מושבים. אלא שהנתונים האלה כנראה לא יספיקו על מנת לגבש גוש חוסם לבכר.
"לצערי אין באמת מנוס מלומר שהימין הובס בבחירות האלה", אומר עורך הדין אבינעם גואלמן, יושב ראש ועדת הסדרת איו"ש בלשכת עורכי הדין וחבר סיעת יוזמה - הציונות המשפטית. "עורכי הדין, שסוציולוגית 70 אחוזים מהם משתייכים לאגפי השמאל, החליטו להעניש את הימין על תוצאות הבחירות בכנסת. לכן זה לא מאוד מפתיע. מה שכן, הניצחון המוחץ שלהם עוד עלול להוביל לריאקציה שהם מאוד לא ישמחו בה".
אתה מתכוון להפיכת הלשכה ללשכה וולונטרית?
"בהחלט. למעשה זה בידיים של שר המשפטים והממשלה, שצריכים להחליט לאן ממשיכים מכאן. הצעד הראשון והדי מתבקש הוא להוציא את הלשכה מהוועדה. במובן מסוים, התוצאות האלה מקילות עליו מאוד את המלאכה. הצעד הבא, שאני מניח שיהיה מורכב יותר ואולי לא מיידי כל כך, הוא פירוק הלשכה כלשכה סטטוטורית. הוא ינקה אותה מהסמכויות שלה, ויהפוך אותה ללשכה מקצועית, בדומה ללשכת רואי חשבון".
זה צעד שהימין לא מדבר עליו מהיום, אלא כבר כמעט עשרים שנה. באקלים הנוכחי נראה לך שדווקא עכשיו הוא יצא לפועל?
"תראה, זה נכון שכבר עשרים שנה הימין מדבר על זה, ואנחנו אמרנו במפורש, גם עכשיו כסיעה שמתמודדת למועצה, שהיינו שמחים מאוד שהגוף הזה לא יהיה הגוף שמתעסק בשאלה מי יהיו השופטים בישראל. אין שום סיבה שלשכת עורכי הדין תהיה חלק מהעסק הזה. נכון מאוד שזה יחזור לכנסת, במיוחד שהיד שלהם אוחזת ביד השופטים. הגיע הזמן שהמהלכים האלה יקרו".
מה השתבש בדרך? הרי לכולם היה ברור שמדובר בבחירות חשובות למדי, גם אם יש כאלה שמנסים כעת להמעיט בחשיבות שלהן.
"אני לא חושב שאפשר לדבר על משהו שהשתבש, כי מראש תנאי המגרש לא היו לטובתנו. בכר קיבל את כל המערכת מגויסת לשורותיו. השמאל וכל מי שהוביל את המאבק נגד הרפורמה חברו בצורה גלויה לבכר, איש הפרקליטות, יקירה של המערכת ומתנגד מובהק לרפורמה. די להסתכל על המימון של בכר לקמפיין, שהצליח לגייס עשרות מיליונים מהגופים האלה, כדי להבין מול מה התמודדנו כאן. אנחנו, לשם השוואה, הבאנו מהכיס שלנו וקצת מגיוס מסביב בערך רבע מיליון שקל. אלה פערים דרמטיים. לכן אני לא חושב שאפשר לדבר על אירוע שהשתבש, אבל כן ברור שהימין הובס".
"עצם זה שאנחנו מדברים על הבחירות בלשכה במונחים של ימין ושמאל מעיד על הבעיה שיש ללשכת עורכי הדין", מוסיף ד"ר שארף. "כבר לפני ארבע שנים היה ברור שהבחירות האלה פוליטיות לכל דבר ועניין ואין בהן שום כוונה לשפר את מעמדם של עורכי הדין, והפעם זה קיבל גושפנקה סופית".
הרי לא מדובר בסוד, כי כולם יודעים שמדובר בגוף פוליטי עם כוח רב. למה אנחנו לא רואים את הימין משחק תפקיד מרכזי בזירה הזאת?
"אגלה לך סוד, כבר ב־2009 התחיל ליפול האסימון. לכן הוקמו אז המסגרות המגזריות. אחת דתית ואחת דתית־חרדית. אני התמודדתי במערכת הבחירות הזאת במסגרת הדתית־חרדית. ההבנה הייתה שללשכת עורכי הדין יש השפעה בלתי נתפסת על בחירת שופטים, בחירת דיינים ואפילו לובי חזק מאוד בנוגע לחקיקת חוקים. בנוסף לכך, בגלל כללי האתיקה, שאוסרים על פרסום משרדי עורכי דין, תפקידים בלשכה הפכו לכלי המרכזי שדרכו עורכי דין יכולים לפרסם את שמם. כלומר בלשכה הזאת מרוכזים הרבה מאוד כוח פוליטי, יותר מאשר לאזרח הממוצע בישראל, והשפעות כלכליות. אם כן במשך השנים נוצר מחנה, שהוא ממש לא אידאולוגי כמו שמנסים לצייר אותו, שדואג לקדם את חבריו לתפקידים וכך לשמור על הכוח שלו. לוקח זמן להקים מחנה נגדי אפקטיבי".
תוצאות השבועיים האחרונים, שלפיהן הקואליציה הפסידה בבחירות לוועדה לבחירת שופטים ובבחירות ללשכה, הציתו מחדש את החקיקה של סעיפי הרפורמה, לאחר שהיה נראה כי נגנזו סופית. הליכי החקיקה מחדש החלו לאחר ישיבת ראשי הקואליציה, שבה הוחלט כי אין סיבה שלא להמשיך בחקיקה, נוכח פרישתם של נציגי כחול לבן ויש עתיד מהשיחות בבית הנשיא. החוק הראשון שמיועד לדיונים הוא ביטול עילת הסבירות במתווה של השופט סולברג, מודל שפורסם כי היו סביבו הסכמות בבית הנשיא. הדיונים בחוק אמורים להתחיל בשבוע הבא.
"גם המתנגדים בליכוד, אלה שרצו לקדם את כל התהליך בהסכמה, מבינים שאין עם מי לדבר בצד השני", אומר רוטמן. "כולנו רוצים לקדם את הרפורמה בהסכמה, בעיקר לטובת הרפורמה, כי טוב שהשינויים ייעשו בהסכמה של רוב גדול בציבור. אבל אם הפוליטיקאים בצד השני מנהלים מדיניות של סחיטה באיומים, אנחנו חייבים להמשיך בדרך שלנו".
***