יש זמרים ויוצרים שהיצירה שלהם כבר קיבלה חיים משל עצמה, לפעמים היא ניצבת ליד היוצר עצמו כשווה לו, ולפעמים, וזה קצת המקרה של שלמה בר, אפילו מאפילה על היוצר עצמו.
אין אחד בישראל שלא יודע לפזם ש"ילדים זה שמחה" בלחן הנפלא שנתן בר למילותיו של יהושע סובול, אך רק מעטים מהם יזהו את פרצופו של בר במידה ויפגשו בו ברחוב, ומעטים אף יותר עוד זוכרים את הכוונה המקורית שעמדה מאחורי מילות השיר, הסרקסטית, הכואבת.
כעת, שלמה בר חוגג 80 ואנחנו חוגגים איתו עם השיר המיתולוגי 'ילדים זה שמחה' שיוצא בגרסת לייב מרגשת מתוך המופע "הברירה הטבעית פרק ב". הביצוע עם העוצמות הבימתיות שאנחנו מכירים משלמה בר על הבמה, עם אנרגיות שהולכות ומשתבחות עם השנים ועם הגרוב המיוחד של שלמה בליווי שישה נגנים, בעיבוד משותף עם המעבד נדב ביטון.
לפני כשנתיים הפיקו בכאן 11 סרט דוקומנטרי על בר , או 'מחזמר המוזיקלי' כפי ש'כאן' בחרו לכנות אותו, שעקב אמנם אחרי סיפורו האישי של בר מהילדות במרוקו, דרך המגורים במעברה והעלבון מהממסד, ועד למוזיקת העולם בה מצא את ייעודו, , אך מבין השיטין ניבט אל הצופה סיפורה של עדה שלמה. סיפורו של דור שלם.
באחד המשפטים החזקים בסרט מסביר בר את הכיפה שאיתה הוא מסתובב בשנים האחרונות במשפט שהוא אולי אחד ההסברים המזוקקים ששמעתי למסורתיות. אין שנאה אצלנו, הוא מסביר, מעולם לא עזבתי את הדת. "לא חזרתי בתשובה" הוא אומר, "כי מעולם לא הייתה לי באמת שאלה".
הסיפור של בר, שחוגג שמונים בימים אלו, גדול מסך חלקיו שכן לא מדובר כאן רק ביוצר עצמו, אלא גם בכל היוצרים שעברו בעקבותיו בשער שפתח. אחד מהם, אהוד בנאי, גם מתראיין בסרט ואומר בכנות "אם לא אתה, אני לא יודע אם הייתי פה".
שמונים שנות חיים, מתוכם כמעט שישים שנות קריירה מוזיקלית שחלקים ניכרים מתוכה הם אבני דרך בקריירה של לא מעט יוצרים אחרים שאי אפשר באמת להבין את הסיפור שלהם בלי להבין את זה של שלמה בר.
מזל טוב שלמה.