נתוני מע"מ (מס ערך מוסף) לחודשים פברואר-אפריל 2023 שפרסמה היום (ראשון) הלמ"ס, מעידה על קיטון של 1.4% בפדיון הכללי במשק הישראלי בחישוב שנתי, זאת לאחר שנצפתה בו דווקא התייצבות.
נסביר ראשית כי פדיון הוא מחזור העסקים הנובע ממכירת מוצרים, ממתן שירותים בארץ וממכירת נכסים קבועים. הלמ"ס מפרסמת את נתוני הפדיון של עוסקי מע"מ, לפי ענפי הכלכלה (לדוגמה, מסחר, בינוי, תעשייה).
שנית, מס ערך מוסף (מע"מ) הוא המס מוטל על עסקה בישראל, על יבוא טובין, ועל מתן שירותים, בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו. מע"מ מוטל גם על יבוא טובין בידי כל אדם פרטי.
מדי חודש מתפרסמים במסגרת 'סקר מדדי פדיון' על פי מקורות מע"מ מדדים במחירים קבועים, מנוכי עונתיות ומגמה של עסקים המדווחים אחת לחודש או אחת לחודשיים. אחת לשנה מופקים על פי סקר זה נתוני פדיון בערכים מוחלטים הכוללים גם את אוכלוסיית העסקים המדווחים באופן חד שנתי.
לפי הפרסום האחרון, נרשמה כאמור ירידה של כ-1.4% מפדיון הכללי, אך שווה להתעמק דווקא במקומות בהם נצפתה עלייה בפדיון. כך, הענף ההייטק נצפתה עלייה בשיעור של 13.4% בחישוב שנתי, המצטרפת לעלייה קודמת של 14.2%. אמנם על פניו זוהי האטה קלה, אך בסביבה עסקית בעלת ריבית גבוהה, משמע עלות השקעה גבוהה למשקיעים וקריאה לעסקים להתייעלות גורפת, המשך העלייה בפדיון בתחום ההייטק יכול להעיד כי הכלכלה הישראלית בתחום זה עודנה איתנה, שכן המס שגבה מע"מ על המחזור העסקי עלה גם הוא.
עוד יש להתעכב בדו"ח על השורה שהעידה על ירידה בפדיון בקרב ענפי המסחר הסיטונאי, הקמעוני ותיקון כלי רכב ממונעים, שיעור ירידה כללי של 7.2% - בחישוב שנתי. בתוך כך נצפתה ירידה של 9.8% במסחר סיטונאי ומסחר כלי רכב מונעים ותיקונם. הירידה בפדיון הגיעה חרף הקלות רגולציה והמחאות האזרחיות על יוקר המחיה והריכוזיות בשוק המזון, כמו גם ההנחיה למוסכים שכן לתקן ולהרכיב חלפים לרכב שאינם דווקא נמכרים במוסך המתקן עצמו.
לסיכום, האם בישראל יוקר המחיה מורגש? נראה שכן. רמת המחירים בסופר השכונתי גבוהה ביחס להכנסה הממוצעת, זאת לצד העלאות הריבית התכופות של בנק ישראל, שהשפיעו במישרין על גובה ההחזר החודשי על הלוואות ומשכנתאות ו'דחפו' משקי בית לצמצם הוצאות ולמעשה להיכנס ל'מוד התייעלות'.
בדומה לנעשה בחברות המסחריות והציבוריות, משקי הבית מתכננים כיום את צעדיהם בצורה מוקפדת יותר, תוך הקצאת משאבים יעילה יותר עבור ההוצאות השוטפות. יש לשער כי המשך המגמה בקרב משקי הבית תוכל לקרוא לחברות המסחריות לקבל החלטות שייטיבו יותר עם הצרכנים בקצה, זאת כחלק מרצון העסקים השונים, לא משנה מאיזה מגזר, להיות יותר תחרותיים בשוק הישראלי ובתוך כך לראות איפה ניתן לקצץ ואילו 'מבצעים' ניתן להעניק לצרכן הקצה - משק הבית.
אציין לסיום עניין שאינו זוכה להבנה מספקת, כך לדעתי, בקרב הציבור הכללי, אשר סמוך ובטוח כי רמת המחירים נקבעת במסדרונות הכנסת, מועצת הלול ועל פי רצונה של ההסתדרות.
הרציונל של קונה ומוכר הוא כזה: הם שותפים לעסקה. התיאוריה המקדשת שוק חופשי (ראו להלן "האסכולה האוסטרית", מילטון פרידמן, פרידריך האייק) גורסת כי מחיר 'קפה ומאפה' בבית הקפה השכונתי משקף את שיתוף הפעולה בין הקונים למוכרים אשר הסכימו לעסקה זו, זו הסיבה שבית הקפה ממשיך להתקיים ולשגשג.
בית הקפה לא יוכל להתקיים בהינתן שבירה של ההסכמה הזו בין הקונים למוכרים.
יוצא מכאן שעל אף מה שנראה לנו כ'עושק' של בעלי העסקים, נראה כי אם היה רואה הבעלים של בית הקפה כי ה'קפה ומאפה' פחות מוכר, היה מוריד את המחיר כדי לייצר אטרקטיביות בצד הקונים. נגזרת מכך המסקנה שכל עוד הציבור יסכים לשלם מחירים גבוהים על מוצרים, הם ימשיכו להיות גבוהים.
מנגד, שינוי הרגלי הצריכה של הציבור - הפסקת הקנייה של 'קפה ומאפה' במחירו הנוכחי, הוא שיביא את בית הקפה להוריד את המחיר, לא משק לול, ארגון עובדים או התבטאות של גורמים פוליטיים כאלו או אחרים, אשר במובן זה ומעבר לפעילות למען פתיחת השוק והורדת המכסים, פשוט זורים חול בעיני הציבור.