שוב נתקלנו השבוע בהשוואה המקוממת בין אויב לאוהב, אוהב יכול לטעות, יכול להתבלבל ולעשות דברים שאינם נכונים, אך הוא לעולם לא יהיה 'אויב', ומעשיו לעולם אינם נחשבים 'טרור', ודרך הטיפול בו צריכה להיות בהתאם.
כשהערבים רואים שאנחנו מתייחסים אחד לשני כאל 'אויב', הם מזהים את החולשה, וממשיכים להרים את הראש נגדנו, והם באמת מפעילים טרור.
איך יתכן שבמשך מספר ימים היו פרעות של הערבים מכפר אום צפא ולא נעשה דבר כנגדם מצד רשויות הביטחון, וכשנערך עימות עצמאי בין יהודים לערבים, ויהודים פגעו ברכוש של הערבים מהכפר ממנו ידו אבנים על רכבים של יהודים, פתאום מערכת הביטחון מזדעקת, וקוראת להפסיק את האלימות של היהודים? ומה עם האלימות של הערבים? ומה עם זריקות אבנים ובקתבי"ם של ערבים בכביש על מכוניות של יהודים, האם את זה אפשר להכיל?
צריך להזכיר את הדברים הברורים. ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל על פי ההבטחה האלוקית ובפרט ביהודה ושומרון, ערש מלכות ישראל, הארץ אשר בה מלכו מלכנו וניבאו נביאנו. הזכות של העם היהודי לשוב לאדמות אלו לנחול אותם ולשבת בהם, היא זכות היסטורית נצחית שאינה ניתנת לערעור. זוהי זכות היסטורית של עם שמעולם לא נטש את מולדתו וחלם עליה במשך אלפי שנים לשוב אליה. ובעת הזאת שזכינו לחזור לחבלי ארץ אלו, זוהי זכותנו וחובתנו ליישב אדמות אלו, להקים בהם יישובים ולהחיל עליהם ריבונות מדינת ישראל.
ובאשר לערבים המתגוררים ביהודה ושומרון, אם אלו מקבלים את מרות עם ישראל, ומכירים בזכותו של העם היהודי על ארצו, ויהיו נאמנים לשלטון המדינה, ויקיימו חוקיה, יכולים הם כאנשים פרטיים להסתופף בנחלת ארץ ישראל ויקבלו את כל התנאים האנושיים למחיה וכבוד כדין 'גרי תושב'. אבל אם הם חלילה הולכים לכיוון של מרד ועימות, ועויינים אותנו ואת המדינה, הרי הם מוגדרים כ'אויב' לכל דבר.
ונכון שהמלחמה בין עם ישראל לאויב זה, היא באמצעות כוחות הביטחון וחיילי צה"ל, אך מה לעשות שלפעמים יש תחושה שהצבא לא עושה מספיק כדי להגן על ביטחון התושבים, וזה מביא אנשים שאין להם את הכח והסבלנות להכיל את פיגועי הטרור, והם יוצאים לעשות פעולות על דעת עצמם כדי להשיב לערבים.
האם נכון לנהוג כך? בוודאי שלא. ראשי ההתיישבות, הרבנים והמנהיגים הפוליטיים כבר אמרו דברם, שצריך לתת לצבא לעשות את תפקידו בשמירת ביטחון אזרחי ישראל, פעילויות אלו יכולים להביא לאנרכיה ואבדן שליטה. אבל בשום פנים ואופן אי אפשר להשוות פעולות אלו של פגיעה בסדר התקין כאילו זה 'טרור', ואי אפשר להתייחס לאנשים אלו (או נערים אלו) כאילו הם 'אויב.
בדמיוני אני מדמיין את הרמטכ"ל מגיע ליישוב עטרת, ונפגש עם התושבים ומנסה להבין למצוקתם ואומר להם איך הגענו למצב כזה, שיהודים מאמינים שבטבעם הם אנשים רחמנים וגומלי חסדים (יבמות עט.) ואינם מחפשים מהומות ומריבות הגיעו לכפר תוך עימות עם ערבים ועוד ביום השבת שבו אנו מצווים על השביתה ממלאכה, ופגעו ברכוש של בתים ומכוניות של ערבים, מתוך מחשבה שזה מה שירתיע את ערביי הכפר מהמשך האלימות שלהם כלפי היהודים, כנראה שהמצב הביטחוני באמת לא טוב והגיעו מים עד נפש. בפגישה הרמטכ"ל שומע את מצוקות התושבים, ומבטיח להגביר את הביטחון, להחזיר את המחסומים שיחזקו את הביטחון ותחושת הביטחון בצירים. אכן זה לא אמור להיות דבר דמיוני. זו בדיוק הייתה תגובת הרמטכ"ל להפגנות האלימות של הדרוזים ברמת הגולן. אם כך אפשר להתייחס למיעוט הדרוזי, קל וחומר למיעוט יהודי בהתיישבות.
אמת, מאד לא נעים לראות את הצעקות והגידופים של כמה בני נוער מהגבעות כלפי מח"ט בנימין שהגיע לניחום אבלים (בלא תיאום) שמשקיע כוחו ומרצו בהגנת התושבים. בהחלט זו תגובה לא ראויה ובוודאי יש לגנות את המילים שנאמרו שם. ובכל זאת, האם אין המח"ט מודע לרגישות של תחושות נוער הגבעות, אחרי שבמוצאי שבת הוא היה שותף למעין 'סגר' על היישוב עטרת. איך הוא רוצה להתקבל ברצון במקומות שמרגישים שהוא רודף אותם. להבדיל כמו שיודעים להכיל ולהבין רגשות ומצוקות של האוכלוסייה הערבית, חגים ורמדאן שיש להם ועוד. לא פחות מכך צריך לדעת להכיל את תחושות הכעס של נוער גבעות יהודי.
איך בכל זאת צריך לטפל בתופעות של תגובות אלימות כלפי האוכלוסייה הערבית, בתגובה לפיגועי טרור של המחבלים. קודם כל לא במעצרים מנהליים, לא ברדיפה של השב"כ, כן, בשיחות עם ראשי היישובים ועם בני הנוער, בהסברה ובחינוך שזה לא הדרך, וזה רק מזיק, וחייב להיות סדר ומורא מלכות.
אנשים שנתפסו במעשים אלו, צריך לדון אותם כפי שהיו דנים אנשים אחרים ברחבי הארץ, על עבירות פליליות של פגיעה ברכוש. צריך להפסיק את השימוש במעצרים מנהליים ובהגבלות, (אם באמת חוששים מנערים מסוימים יש כיום פתרונות של איזוק אלקטרוני, שמצד אחד יודעים בכל רגע היכן הם נמצאים, ומצד שני לא שוללים מהם את חירותם). ובוודאי שאם נמנעים ממעצרים מנהליים כלפי עברייני הפשע בחברה הערבית, בטענה שזה לא דמוקרטי ולא מוסרי, כל שכן שיש להימנע משימוש במעצרים אלו כלפי יהודים ביהודה ושומרון.
אם נדע להבחין באמת בין 'אוהב' לאויב', לתת את היחס האמיתי הנכון והמאוזן לבני נוער שעושים פעולות לא ראויות, אך להתייחס למעשיהם בפרופורציה, גם יגבר הביטחון ביהודה ושומרון, וכשיגבר הביטחון ממילא לא יצטרכו לטפל בתופעות אלו שילכו וייעלמו.