איש תנועת הקיבוצים והפעיל החברתי, יואל מרשק, חתם על האמנה הקוראת להחיל את הריבונות בבקעת הירדן במסגרת כינוס של השדולה החדשה למען המהלך שהוקמה על ידי חברי הכנסת דן אילוז ויוסף טייב -בשיתוף יהודית קצובר ונדיה מטר מתנועת הריבונות.
"בקעת הירדן צריכה להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל", הסביר מרשק מיד לאחר החתימה על האמנה להחלת הריבונות בבקעת הירדן.
לדבריו, "יש היום עשרות אנשים שמוכנים להגיע לבקעת הירדן, ומה שחסר היום זה תקציבים לתשתיות ואישורים לבניה בישובים בבקעת הירדן. חסרים כשבעה-שמונה יישובים חדשים, וכן להגדיל את היישובים הקיימים. לכן צריך את המשאבים לתשתיות ולסיוע למתיישבים חדשים להגיע. כמו כן, צריך להרחיב את הכביש מאריאל לפצאל לדו-מסלולי בשביל שהנסיעה מהבקעה למרכז תערוך שעה בלבד. זה צוואר הבקבוק של מדינת ישראל, ואת זה אנחנו עובדים לפתור".
הוא מוסיף כי "ארץ ישראל היא דבר השנוי במחלוקת. אנחנו באנו לכאן ומצאנו פה בעיקר שבטים בדואים שלא מוכנים לוותר על שום מטר מהאדמה. לכן אני בא בעקרונות של תוכנית אלון - לשבת בארץ ישראל, אבל לא בקרב הפלסטינאים. איפה שאנחנו לא נמצאים, יש תחרות לא על כל דונם אלא על כל מטר. מי שיושב - זה המקום שלו".
מרשק מציין כי "לא סתם ציר אלון מחבר את היישובים לגב ההר, על המדרגה. יגאל אלון אמר שאנחנו צריכים ליישב גם את הבקעה וגם את 'המדרגה הראשונה'. אלון הסביר בזמנו שייתכן ויום אחד יבואו כוחות מעיראק ומירדן ויכבשו חלילה את הבקעה, ולכן אנחנו צריכים לעצור אותם בעלייה למעלה. זאת אומרת, איפה שיש מתיישבים, גם צה"ל נערך. איפה שאין יישובים, צה"ל לא נמצא ואין ביטחון. אפשר לראות את זה בהר דב שברמת הגולן ולראות את זה בבקעת הירדן. אני פועל כבר שנתיים להקמת ישוב בהר דב, ועכשיו לאחר שחיזבאללה הקימו שם שני אוהלים, מתגברת הקריאה גם של המועצה להקים שם ישוב. אם אנחנו לא יושבים, משהו אחר יושב שם".
"נכון שכיום יש לצה"ל את האפשרות להגן על אזור הבקעה גם בלי מתיישבים, אבל בסוף אנחנו רואים מה קורה בעזה. אפשר להפציץ ולהפגיז את עזה, אבל בגלל שאנחנו לא שם אי אפשר להתנהל במקום כמו שהיינו רוצים. עם הירדנים יש לנו הסכם שלום, אבל עם הפלסטינאים אין לנו הסכם והם רשאים לבנות ולעשות כל מה שהם רוצים בתוך שטחי A, ולנו אין איך לפעול נגד זה. לכן אנחנו צריכים לעודד את ההתיישבות בבקעת הירדן מתוך ידיעה שהם יהיו חלק ממדינת ישראל וכחלק מהריבונות", הוא מציין.
לדעתו, העמדה שהציג, אינה סותרת תמיכה בפיתרון שתי המדינות. "אני בעד שתי מדינות ובעד תוכנית טראמפ. לא אולמרט, לא ברק, ולא אף אחד אחר לא דיבר על ריבונות בבקעת הירדן. הראשון מזה עשרים שנה שמדבר על ריבונות בבקעת הירדן, זה טראמפ. מצד אחד התוכנית שלו מדברת על שתי מדינות ומצד שני איש אינו זז ממקומו, ובנוסף לכך היא מכירה בריבונות של בקעת הירדן. אנחנו חייבים לתת להם את התחושה שהם אדונים של עצמם ולאפשר להם מרקם חיים ותנועה חופשית, שהם יוכלו לעבור ממקום למקום גם בלי מחסומים, אבל הביטחון צריך להישאר בידיים שלנו".
בסיום דבריו מסביר מרשק כי על פי תוכנית אלון כאשר מדברים על ריבונות בבקעת הירדן מתכוונים גם לאזור מגילות וגם לגוש עציון עד הר עמשא. "הריבונות לא צריכה להיות מחר בבוקר, אבל היא צריכה להיות בשאיפה. אנשים צריכים לדעת שאנחנו חותרים לזה, ולדעת מה אנחנו עושים בינתיים. הפלסטינים מתרבים באוכלוסייה, ואין לי על כך תלונות, אבל עוד רגע הם תופסים לנו כל מקום. לכן חוות הבודדים והחוות החקלאיות הן תשובה נכונה מיידית, ובעתיד צריך גם להקים שם את היישובים. יש היום בבקעה 6,000 נפשות, אם לא נכפיל את האוכלוסייה תוך שלוש-ארבע שנים – לא יישאר לנו שטח".