גורמי האכיפה בישראל תחת ביקורת לנוכח מה שנראה כאכיפה בררנית וסלקטיבית, כאשר הפגנות ליד חברי כנסת ושרים מותרים, כולל הטרדה במסעדות, כנסים ומפגשים עד כדי פגיעה פיזית, ולעומת זאת הפגנה נגד היועמ"שית נדרשה להתרחק לכדי 300 מטרים מביתה. כך גם היחס לו זוכים מפגיני קפלן לעומת מפגינים חרדים, מתנגדי התנתקות, עולים מאתיופיה או ערבים שניסו לחסום צירי תנועה.
על השלכות הפערים הללו על אמון הציבור במשטרה ובגורמי האכיפה שוחחנו עם ד"ר זיו גלעד, רפ"ק בדימוס, בעבר יועץ ארגוני במשטרת ישראל וכיום מרצה בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.
"הציבור תופס את תפקיד המשטרה כמורכב משלושה נדבכים: אכיפת חוק, שמירת הסדר הציבורי ושירות לאזרח. בפועל בפקודת המשטרה כתוב רק מניעת עבירות ושמירה על הסדר הציבורי. זה משהו מאוד ערטילאי. אין שום הכוונה איך שוטר או קצין אמור לנהוג במקרה של הפגנה או הטרדת איש ציבור. בנוסף, בנהלי המשטרה כתוב מי מוסמך להפעיל מכת"זית אבל אין כלל שאומר שבתוך חצי שעה יפונה מפגין מול בית של אישיות ציבורית או יפונה ציר תנועה", אומר ד"ר גלעד.
משמעות הדברים היא שהמשטרה אינה כרוכה בנהלים מדויקים לגבי פעילותה "אבל במשטר דמוקרטי משטרה לא יכולה לפעול ללא לגיטימיות של הציבור. אם הציבור רואה בהתנהלות המשטרה כמפלה או לא אובייקטיבית הוא יחדל מלציית לה. כשקצין שוקל שיקולי הפעלת כוח הוא צריך לקחת בחשבון את היקף הכוח שיש בידו ואת השלכות הפעילות על אמון הציבור".
בדבריו מציין גלעד מקרים רבים מהעבר שמלמדים על פערים ברמת האכיפה מול מפגינים ומוחים במגזרים שונים ולדבריו "נושאי הפעלה הלא שוויונית אמורים להטריד את המשטרה והיא צריכה לפעול כדי לתקשר לציבור את הסיבה שהיא פעלה בצורה שונה, אם היא פעלה בצורה שונה, כדי שלא לאבד לגכיטימיות".
כמי ששירת כעשרים שנה במשטרה ועד היום שומר על קשר על המערכת המשטרתית, מספר ד"ר גלעד על כך שאמון הציבור אכן מעסיק את המשטרה וקציניה. הכוחות בשטח סובלים ממחסור גדול בשוטרים וההשלכה לכך ישירה על אופן התפקוד שלהם בשטח. הם מותשים ומתמודדים עם פרובוקציות שמובילים הקיצוניים שבמפגינים ותחושתם היא שהם אינם גובים על ידי המערכת והקצינים שמעליהם. "הם מרגישים כמו ברווזים במטווח, מופקרים מהדרג שמעליהם. יש פער גדול בין מה שהפיקוד רואה ועושה לעומת תחושת השוטרים שעומדים בהפגנות", אומר גלעד ומציין פקודות לפיהן אל לו לשוטר בשטח לנקוט בכוח מול דחיפות וביזוי. "מה שישפר את תחושת השוטרים זה שהם לא יעמדו באופן פסיבי. תדאג לזה שהם לא ירגישו ברווזים".
על מנת לשנות את המציאות בשטח, סבור גלעד כי "צריך לתקשר לציבור מה הקו האדום שממנו מפעילים כוח. לא עושים את זה מספיק ברור. צריך להסביר לשוטרים מה מותר להם ובאיזה מצב, ולרדת לרמת ההתנהגות בפועל ולא להסתפק בסיסמאות לא ברורות". עוד הוא מציין כי התנהלות ממוקדת תוכל לתת לשוטר הפועל מול מפגינים גיבוי כאשר הוא אינו עומד לבדו מול שלושה או ארבעה מהמפגינים, אלא להיפך, שלושה או ארבעה שוטרים מתמודדים עם מפגין אחד, מה שניתן לעשות אחרי מיפוי של הגורמים הקיצוניים ואחרי הבהרת הנהלים והמגבלות מבעוד מועד, מה שיוביל לצמצום היקף הפרובוקציות. לטעמו "הטעות הגדולה היא לנתק מגע ולומר שכולם אנרכיסטים. כך מאבדים את מי שיכול להשפיע על הקיצוניים. בנוסף צריך להראות למתונים שכלפיהם פועלים בצורה אחרת".