פעמים רבות חשבתי על אותו רוצח בשגגה. בעצם כל אחד מאתנו יכול לעמוד במקומו. יתכן מאד שאנחנו בחיי היום יום שלנו, כנהגים על הכביש, למשל, עלולים להיקלע לסיטואציה דומה. תוך רגע, חייו משתנים מהקצה לקצה.
ריבונו של עולם תופר לו 'עונש' מיוחד , על פי מידותיו: עליו לעבור דירה לאחת מערי הלויים שנקבעו כערי מקלט, ואסור לו לעזוב את שטח העיר עד מות הכהן הגדול. מכך אנחנו מבינים שלא מדובר על עונש במובן המקובל של המילה, אלא על עונש רוחני – כשקורית לאדם תקלה חמורה זו של נטילת חיים בשגגה, בה הוא אשם במידה מסוימת, הדבר גורם לפגיעה במצב הרוחני של עם ישראל, כמו אפקט הפרפר.
ולכן עליו ועל משפחתו, ואם הוא רב– גם על תלמידיו, לשנות את אורח חייהם באחת. מהרגע לרגע הם צריכים לעזוב את הכל, חברה ועבודה ומשפחה והרגלים, ולפתוח דף חדש במקום אחר מוקף בלויים, אנשי התורה שבעם ישראל. התקווה היא שהרמה הרוחנית של הרוצח ושל סביבתו תעלה בעקבות המפגש הזה, ושהשינוי יוסיף קדושה בעם.
אולם ברגע שגם אצל שבט הלויים קורה זעזוע רוחני משמעותי, עם מות הכהן הגדול שהוא ראש שבט לוי, יש מקום לפתוח דף חדש בכל ענייני הכפרה וטהרת הנפש, ולכן אז יוכל הרוצח בשגגה לשוב לביתו. הגלות היא גם כפרה וגם הצלה מידיו של גואל הדם, ורק באופן שניוני הוא מהווה גם עונש.
למעשה ברור שהעונש הזה מאוד אפקטיבי, נתאר לעצמנו שכל מי שפגע ביהודי בתאונה והרגו, צריך מיד לארוז את חפציו ולעבור דירה מידית למקום אחר ואסור לו לצאת מאותו מקום. אין לי ספק שהדבר היה גורם לאנשים להיזהר יותר בדרכים, למרות שעצם הצורך בזהירות כבר ידוע לכולם. השילוב המיוחד הזה בין עונש וכפרה והגנה וחינוך, שנכון גם במצוה זו וגם במצוות אחרות בסגנונות שונים, הוא מנפלאות תורתנו הקדושה.
במקצוע שלי יש סיטואציות רבות בהן קורות תקלות בשוגג, ולפעמים הטעויות האלו, או שרשרת של טעויות עלולות לגרום לתקלה חמורה של אובדן חיים ממש. יש מצבים שהם אונס גמור, והם חלק מהסטטיסטיקה , ומאידך ישנם גם מקרים המוגדרים בשפת הרפואה המשפטית כרשלנות רפואית , חריגה משמעותית מנוהל הרפואה הסבירה. מעבר לתחקירים פנימיים שנערכים בדרך כלל ישנו תהליך משפטי שמנסה להרגיע, ולו במעט, את משפחת הנפטר.
אבל יש גם מקרים של שוגג- שהוא מצב ביניים. בעצם אותו רופא, אותה האחות, אותו רוקח, או כל דמות אחרת בשרשרת הטיפול שקשור לאירוע- היה אמור לעזוב את הכול, את הבית, את המקצוע, את השליחות, ולגלות לעיר מקלט. חלק ניכר מהרפואה היום היא רפואה מתגוננת, עקב אימת בתי המשפט וזה מסרבל את הטיפול בפציינט. מבוצעות בדיקות מיותרות, מתבצעות פרוצדורות שאינן נצרכות ולעיתים אף מסוכנות, ועוד.
לפני שנים רבות, עברתי קורס מומחים במועצה המדעית של הר"י בנושא מתן חוות דעת רפואית בבתי משפט בתביעות של רשלנות רפואית ,אבל אני החלטתי שלא מתאים לי ליישם את הכלים שקבלתי. אני הרי מכירה את המתרחש מאחורי הקלעים, וכמה אחריות מוטלת על כתפי הרופא וכמה מסירות דרושה כדי לבצע את השליחות . אני לא יכולה להיות זאת שמסייעת בתהליך העמדת רופא לדין. מעולם לא אוכל לעמוד במקומו ולהבין את המורכבות של המקרה לעומק. את זה אני מעדיפה להשאיר לאחרים.